וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃
סדר היום
ויאמר (עלינו לשבח) וצריך לאומרו מעומד (עלינו בגי' ומעומד) וצריך לאומרו בכוונה גדולה ויש בו כמה סודות ורמזים וכחו גדול ויש מדקדקין שאומרים אותו בכל יום ז' פעמים בין ביום בין בלילה ז"פ ביושר וז"פ למפרע פעם ישר ופעם למפרע שמתחילין (עוד אין מתחת הארץ ועל וכו') ויהושע תיקן זה השבח הגדול כשכבש את יריחו ואמרו ז"פ ישר והפוך ובו הפיל ז' חומות שהיו ליריחו והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבא ולא תהיה לומר אותו ישר והפוך. ושם יהושע רמז בו בתחלת ענינים ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם הושע ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה ע של עלינו ש שלא שמנו ו ואנחנו משתחוים כו' ה הוא אלהינו וכו' וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו וכמו שיש בפסוק שמע ישראל ע' רבתי וד' רבתי ע של שמע ד של אחד לרמוז שצריך להעיד על יחודו ית' וית'. כן רמוז בשבח הזה שמתחיל בעי"ן ומסיים בדלי"ת (עלינו לשבח וכו' אין עוד) ואח"כ יאמר (על כן נקוה לך ה' אלהינו) שהוא מענין מלכיות להמליך יוצרנו עלינו והוא קרוב לשבח שבעלינו לשבח ורמוזה בו ג"כ ע"ד שמתחיל בעי"ן (על כן כו') ומסיים בדלי"ת (ולעולמי עד תמלוך בכבוד) ורמוז בתחילת תיבותיו ע' כ' ן' על כן נקוה ואפשר שהוא כשהצדיק עליו את הדין וידע שחטא ואמר בתפלתו (שמהרה יעביר גלולים מן הארץ להפנות אליך כל רשעי ארץ) והענין הוא שיסיר לב האבן מבשרנו אשר הוא מתענו ומכשילנו מעבודת האל ית' וית' ויבא זמן שכולם יכירו וידעו את ה' ומלאה הארץ דעה את ה' ויתן בנו לב בשר שלא נשוב עוד לכסלה ולמכשול עון וקבל עליו עול מלכות שמים קודם מיתתו ולכן אמר לו יהושע שבאותה מיתה נתכפרו כל עונותיו וזכה לעוה"ב כדכתיב יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעוה"ב אח"כ ישהא מעט קודם שיצא:
לקט יושר
כן כת' האשי' במ"ק1 סי' ע"ו. כמעט בסוף אלו מגלחין וז"ל: תניא נטה למות א"ל התודה הרבה שהתודו ולא מתו והרבה שלא נתודו ומתו, והרבה שמהלכין בשוק ומתודין, שבזכות שאתה מתודה אתה חי. אם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו. אחד המתודה בפיו ובלבו רק שתהא דעתו מיושבת עליו. כל הדברים האלו אין אומרין לו בפני ע"ה ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו את לבו. וכן בספרי2 במדבר ה', ו'. ר"נ אומר ואשמה (את) הנפש ההיא והתודה.3 וכ"ה ברא"ש שם אמנם צ"ל והתודו. זה בניין אב על כל המתים שיטענו וידוי. ואמרו גבי עכן בפ' נגמר הדין4 סנהדרין מ"ג ע"ב. מניין שכפר לו וידויו? שנא'5 יהושע ז', כ"ה. יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב. ואם אינו יודע להתוודות אומרי' לו אמור תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. כתב הרמב"ן ז"ל6 בס' תורת האדם שער הסוף. סדר וידוי של ש"מ כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יר"מ שתרפאני רפואה שלימה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה לכל עונותי וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בג"ע וזכינו לעוה"ב צפון לצדיקים7 עכ"ל הרא"ש שם. וזכורני שאחר שקרא ק"ש שלפני מטתו בכל לילה, עמד אם אפשר לעמוד בשום צד, ואמר תפלה קצרה בלחש שאין שום אדם יכול לשמוע. ופ"א היה חלש מאד ל"ע שאינו יכול לעמוד וא"ל להגביה אותו לעמוד מעט. ושמעתי כמדומה לי מרוב חלשותיו שא' חלקי בג"ע, ומעתה מסתמא זה הוידוי דלעיל אמר. ואמר לי מהר"י עזכין יצ"ו סתם בני אדם חולים בלילה מחמת השינה8 עי' ברכות נ"ז ע"ב שינה א' מששים למיתה ובב"ר פי"ז סי' ה' נובלות מיתה שינה. וראיה למחר מברך לפגרים מתים.9 וכ"ה באבודרהם. ונוהגין באשכנז לקרוע על אביו בחוה"מ כרש"י, אבל על שאר מתים קורע אחר חה"מ בשעה שהתחיל האבילות כשאר הגאונים100 עי' תה"ד סי' רפ"ח ושו"ת מהר"י מברונא סי' קי"ז וקפ"א.
שולחן ערוך, יורה דעה
נָטָה לָמוּת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֶּה, וְאוֹמְרִים לוֹ: הַרְבֵּה הִתְוַדּוּ וְלֹא מֵתוּ, וְהַרְבֵּה שֶׁלֹּא הִתְוַדּוּ, מֵתוּ, וּבְשָׂכָר שֶׁאַתָּה מִתְוַדֶּה אַתָּה חַי, וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת בְּפִיו, יִתְוַדֶּה בְּלִבּוֹ. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: מִיתָתִי תְּהֵא כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי (טוּר). וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין אוֹמְרִין לוֹ בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, וְלֹא בִּפְנֵי נָשִׁים, וְלֹא בִּפְנֵי קְטַנִּים, שֶׁמָּא יִבְכּוּ וְיִשְׁבְּרוּ לִבּוֹ.