יחזקאל טז:ו הלכה: משנה תורה, הלכות חמץ ומצה, אור זרוע, אבודרהם וקיצור שלחן ערוך

וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃

משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

ורב, כמו שנאמר (יחזקאל ט״ז:ז׳): "רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח, ואת ערום ועריה".
שאל רבBookmarkShareCopy

אור זרוע

אלף במילוי אל"ף למ"ד פ"ה כדפרשי' לעיל דה' של פה ומם של למ"ד ול' של אל"ף היינו המ"ל ועוד יש לדרוש כסדרן פ"ה של אל"ף וד' של למ"ד וה' של פ"ה היינו פד"ה כלו' המ"ל פד"ה שבזכות המילה נפדו ישראל ממצרים וזה שאה"כ ביחזקאל ואעבור עליך ואראך מתבוסס' בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי ומתרגמי' על דוכרן קיים אבהתכון קדמיי ואתגליתי למפרק יתבון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון ואמרית לכון בדמא דמהולתא ארחם עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון כי נימולו במצרים כדכתי' ביהושע כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' והיינו דדרישנא למשמעותא דאל"ף במילוי אל"ף למ"ד פ"ה סופי אותיות פדה ושוב ה' של פ"ה ומ' של ל' ולמ"ד של אל"ף למפרע המ"ל כלו' המ"ל פד"ה בזכות המילה פדאם ממצרים. ותו שהמילה פודה מגיהנם כדאשכחן בב"ר בפ' וירא אליו א"ר לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה הוא עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה להם ומורידן לגיהנם הה"ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו מאי טעמא שלח ידיו בשלומיו משום דחלל בריתו הא למדת שהמילה מצלת מגיהנם שאין אברהם אבינו מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה: ובפרק עושין פסין נמי אמר דהאי דכתי' עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי דינא חדא שעתא נחית אברהם ומסיק להו לבד מן מאן דבעל ארמית דממשך ערלתי' ולא מבשקר לי' נמי חזינן התם דמילה מהניא לאפוקי אינש מגיהנם ופליגא אההיא דבראשית רבה דמסיק דאינו מניחם כלל להכנס לגיהנם מ"מ למדנו שהמילה פודה את אדם מגיהנם הילכך דרשינן אותיות של אל"ף המ"ל פד"ה כדפרישית:
שאל רבBookmarkShareCopy

אבודרהם

צא ולמד איך התחילו הצקות ליעקב. ומשום דתנן בפרק ערבי פסחים ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומ' את כל הפרש' הוא דורשה עתה כדאית' בספרי. והפרשה היא ד' פסוקים סמוכים זה לזה בפרשת והיה כי תבא אל הארץ והיו רגילין לקרותם על הבכורים כשהיו מביאים אותן לירושלם. ואלו הן הארבעה פסוקים וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט. ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלקינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.
שאל רבBookmarkShareCopy