וְ֠אַתָּה כִּֽי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ (ס)
ספר חסידים
הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתייאש ומתעצל בעצמו אפי' מאחת מן רמ"ח מצות עשה. או שהיה עובר על אחת ממצות לא תעשה האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. ומנין שאנחנו חייבי' לחזור פעם שנייה ולהוכיחו אם לא קבלו בראשונה דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד שיחזור ויוכיחנו שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדברי' כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת. ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו. וימשול לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו. ואל ישא פני זקן וגדול. אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפי' לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקי' כבוד לרב. ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ואנו חייבי' להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו שכך אמרו התקוששו וקשו. קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ולא יהיה אדם מונע מחבירו אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם. ובדברי שמים. והמחזיק עצמו מלהוכיחו חייב בעונש חבירו שנא’ לא תשא עליו חטא. ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו. לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשת ואתה בן אדם (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו'. הוא בעוונו ישא ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחלה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע. שכן אמרו יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא:
ספר חסידים
יש חסיד שלבו דולק אחר רצון בוראו ואינו מרבה מעשים טובים כחסיד החכם מפני שקבל מרבו ומה שחבירו לא הרבה לפי שלא קבל מרבו ואלו היה יודע היה מקיים לפי שאמרו לעולם יהא אדם ערום ביראה והנה מי שלא למד שאין לבו כספוג לקבל הלימוד ואפי' קבל הרי זה לבו סתום פעמים ומפוזר שאין יכול להבין ולדעת מצינו בתורה שכל מי שיכול להבין אע"פ שלא נצטוה נענש עליה על שלא שם על לבו שנא' (במדבר לא יד) ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה ולמה לא ענו לו ולמה לא צוית לנו והלא לא אמרת לנו להמית הנשים אלא שידע משה שהיו חכמים ובקיאים לדון ק"ו ומה כנענים שכתוב בהם לא תחיה כל נשמה למען שלא ילמדו אתכם לעשות וגו' וכתיב (דברים ז ד) כי יסיר את בנך מאחרי שמא יחטיאך להבא אלו שכבר חטאו והחטיאו לא כל שכן שהיה לכם לדון קל וחומר וכן למה לא אמר בלעם באמור המלאך לו על מה הכית אתונך היה לו להשיב מה עון עשיתי שהכיתי את אתוני ואפי' צער ב"ח אין כאן שלא רבצה מחמת משוי כשלחצה רגלו למה לא היה לו להכותה אלא שהיה לו לחשוב שמא שלא ברצון הקב"ה הוה שאקללם שהוא לא נתן לי רשות אלא להגיד להם העתידות שנאמר (במדבר כב כ) אם לקרא לך באו האנשים שתגיד להם העתידות והקב"ה ראה ששמח אם יתן לו רשות לקלל את ישראל וזהו שנאמר (במדבר כב לד) חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך אדרבא איפכא מסתברא לפי שלא ידע שהיה נצב לקראתו לא חטא אלא כך אמר חטאתי שלא שמתי לב לדעת שלא פשפשתי וחקרתי באיזה עון הוא מכאן שיהא אדם ערום ביראה הואיל ומענישים אותו על שאינו יודע שיש לדעת ולחקור שהרי לפני השליט לא תוכל לאמר כי שגגה היא ולא יכל לומר שמעי לשלמה שכחתי שיצאתי אל נחל קדרון על כן אמרתי אכתוב ספר ליראי ה' פן יענשו והם סבורים שעל חנם הוא וחלילה לאל מרשע כי לא אל חפץ רשע אתה וכתיב (יחזקאל לג ז-ח) והזהרת אתהם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרת ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת צדיק חיו יחיה ואתה את נפשך הצלת שבעה אזהרות כנגד תועבות לבו וכנגד שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וכנגדו שבע כחטאתיכם ואתה את נפשך הצלת אבל אינו אומר זכית או צדקת אלא את נפשך הצלת מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו לומר אל תעשה הרי כל העונש שמקבל מעלין על זה כאילו הרגו לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו ותובעין מזה דמו של זה וזהו מידו דמו אבקש על כן ערכתי זה ספר היראה למען יזהר הירא דבר ה' ויותר מהמה בני הזהר ואם שגיתי בו יתקן ויבין החכם למען יירא את ה' כל הימים באמת: