כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹאכְל֖וּ הַכֹּהֲנִֽים׃ (פ)
ספר התרומה
הלכות שחיטה - הקדמה
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר (חולין ט"ז ע"ב) רבי ישמעאל אומר בתחלה נאסר להם בשר תאוה נכנסו לארץ הותרה להם ודרשו רבותינו (שם כ"ד) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר רק לתאבון וכתיב בתריה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך (שם כ"ח ופ"ד) הא למדת שבהמה טעונה שחיטה ואם הכה אותה בקרדום עד שמתה הרי היא כמתה מאליה והויא נבלה (שם כ"ז ע"ב) ובדגים אין טעון שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא והא דכתיב ויאספו את השלו התם לא כתיב אסיפה גבי שחיטה דבהמה כדכתיב גבי דגים (כ"ז ע"א) ואלו בעופות פליגי תנאי אם הם טעונים שחיטה רבי אליעזר הקפר ורבי פנחס סברי אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים אבל בר קפרא סבר מן התורה זאת תורת הבהמה והעוף וכל החיה הרומשת הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנים אי אפשר שכבר הקישו לדגים לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד וכן רבי אומר דתניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ואפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מודה הוא דאם מתה מאליה נבלה דאי לאו הכי נבלת עוף טהור דמטמאה בגדים אבית הבליעה היכי משכחת לה ועוד אומר מו' רבינו הקדוש רבינו יצחק ברבי שמואל נ"ע דנהי דאין צריך לשחוט העוף מן התורה בסכין בדוקה ואין צריך לשמור עצמו מן שהיה דרסה ושארא מכל מקום צריך לו לחתוך הסימנים או לארכן או לרחבן והיינו נחירה אבל הרגו בענין אחר הויא נבלה (מנחות כ"ז ע"א) דהא כתיב ביחזקאל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים ואמר בהתכלת וכי ישראל אכלי להו ומשני סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו לשתרי נמי שאר נבלה קמ"ל והשתא הלא לישראל נמי אשתרי כי האי גוונא אלא לאו לכהנים דווקא אשתרי במליקה כי חותך שדרה ומפרקת והויא טריפה קודם שחיטה קודם חתיכת הסימנים ובעלמא בחולין בין ישראל בין כהנים אסירי (חולין פ"ח ע"ב) וכן מוכח פרק כסוי הדם גבי ר' חייא נפל ליה ציבא בכתניה ואמר ליה רבי שקול עופא וצא וטרוף כי היכי דמורח דמא ופריש ופריך אמאי לא אמר ליה צא ונחור אי משום דסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ואם כן נחירה כמו שחיטה ובעי כסוי אלמא כי טרף העוף אינו קרוי שחיטה (כ"ח ע"א) וכן פרק השוחט דפריך מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואם אין שחיטה לעוף מן התורה נהי דכי תביר ליה שדרה ומפרקת הויא טריפה תהני ליה סכין בסימנין לטהרה מידי נבלה אלמא מקודם לכן כי חותך שדרה ומפרקת לא היה מועיל כלום לטהרו ומ"מ יקשה היאך אשתרי לכהנים נבלה במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דאי משום דחותך שדרה ומפרקת קודם הא לא הויא בהכי אלא טריפה כיון דלא חתך רוב בשר עמה עד לבסוף כדאיתא פרק הכל שוחטין דוכי מתה עומד ומולק (כ"ו ע"ב) וצריך לומר דיחזקאל דנקט נבלה אגב טריפה נקטיה דליכא למימר כיון שמלק בצפרנו המחובר אם היה דורס או היה מחליד שהיה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנים ואז עביד חלדה כדמפרש לקמן ובכך הויא נבילה (כ"ט ע"א) דהא פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע תנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואי' דאמר בגמרא לחנכו במצות ופריך הא קא אכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה והשתא מה בכך הלא דורס אף מחליד או הוי מחובר בצפורן אלא לאו ש"מ אין קפידא בכך למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וכי תימא קסבר דבעלמא נמי מחובר כשר (ט"ו ע"ב) כרבי חייא ואי משום מחליד ליכא קסבר מחזיר סימנים אחורי העורף דעל כרחי' הכי סבירא ליה דאם חותך המפרקת ושדרה תחלה הויא לה טריפה והיכי אכיל לה כהן למאן דאמר לחנכו במצות אלא מחזיר סימנין הוה ונוקי קרא דנבלה כשאין מחזיר סימנין דעביד חלדה הא ליתא דאכתי דורס הוה ולמאן דאמר לחנכו היכי אכיל לה כהן דליכא למימר דסבר מוליך במליקה כשר (כ' ע"א) דהא פרק הכל שוחטין מוכח דמאן דאמר מחזיר סימנים סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב רבי ינאי התם אלא על כרחך אין קפידא בדורס למאן דאמר אין שחיטה לעוף מסתמא הוא הדין אין קפידא בחלדה ואם כן נבילה דנקט יחזקאל אגב טריפה נקטיה ועל ר' דסבר יש שחיטה לעוף מן התורה כדפי' לעיל ק' דבנזיר קאי תלמודא על ר' ועל רבנן דכולי עלמא לחנכו במצות ואם כן היכי אכיל כהן מליקה הא נבלה היא ואפילו מחזיר סימנין אחורי העורף מכל מקום פסול משום צפורן מחובר דהא רבי א' מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת וגם פסול משום דורס דהא דמאן דאמר מחזיר סימנין סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב ר' ינאי פ' הכל שוחטין י"ל דהיה מביא חטאת העוף ואינו נאכל וגם סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא א"נ התם דקאמר תלמודא דכ"ע לחנכו במצות דחויא בעלמא הוא מהכא לא תשמע מינה.
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר (חולין ט"ז ע"ב) רבי ישמעאל אומר בתחלה נאסר להם בשר תאוה נכנסו לארץ הותרה להם ודרשו רבותינו (שם כ"ד) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר רק לתאבון וכתיב בתריה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך (שם כ"ח ופ"ד) הא למדת שבהמה טעונה שחיטה ואם הכה אותה בקרדום עד שמתה הרי היא כמתה מאליה והויא נבלה (שם כ"ז ע"ב) ובדגים אין טעון שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא והא דכתיב ויאספו את השלו התם לא כתיב אסיפה גבי שחיטה דבהמה כדכתיב גבי דגים (כ"ז ע"א) ואלו בעופות פליגי תנאי אם הם טעונים שחיטה רבי אליעזר הקפר ורבי פנחס סברי אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים אבל בר קפרא סבר מן התורה זאת תורת הבהמה והעוף וכל החיה הרומשת הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנים אי אפשר שכבר הקישו לדגים לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד וכן רבי אומר דתניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ואפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מודה הוא דאם מתה מאליה נבלה דאי לאו הכי נבלת עוף טהור דמטמאה בגדים אבית הבליעה היכי משכחת לה ועוד אומר מו' רבינו הקדוש רבינו יצחק ברבי שמואל נ"ע דנהי דאין צריך לשחוט העוף מן התורה בסכין בדוקה ואין צריך לשמור עצמו מן שהיה דרסה ושארא מכל מקום צריך לו לחתוך הסימנים או לארכן או לרחבן והיינו נחירה אבל הרגו בענין אחר הויא נבלה (מנחות כ"ז ע"א) דהא כתיב ביחזקאל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים ואמר בהתכלת וכי ישראל אכלי להו ומשני סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו לשתרי נמי שאר נבלה קמ"ל והשתא הלא לישראל נמי אשתרי כי האי גוונא אלא לאו לכהנים דווקא אשתרי במליקה כי חותך שדרה ומפרקת והויא טריפה קודם שחיטה קודם חתיכת הסימנים ובעלמא בחולין בין ישראל בין כהנים אסירי (חולין פ"ח ע"ב) וכן מוכח פרק כסוי הדם גבי ר' חייא נפל ליה ציבא בכתניה ואמר ליה רבי שקול עופא וצא וטרוף כי היכי דמורח דמא ופריש ופריך אמאי לא אמר ליה צא ונחור אי משום דסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ואם כן נחירה כמו שחיטה ובעי כסוי אלמא כי טרף העוף אינו קרוי שחיטה (כ"ח ע"א) וכן פרק השוחט דפריך מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואם אין שחיטה לעוף מן התורה נהי דכי תביר ליה שדרה ומפרקת הויא טריפה תהני ליה סכין בסימנין לטהרה מידי נבלה אלמא מקודם לכן כי חותך שדרה ומפרקת לא היה מועיל כלום לטהרו ומ"מ יקשה היאך אשתרי לכהנים נבלה במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דאי משום דחותך שדרה ומפרקת קודם הא לא הויא בהכי אלא טריפה כיון דלא חתך רוב בשר עמה עד לבסוף כדאיתא פרק הכל שוחטין דוכי מתה עומד ומולק (כ"ו ע"ב) וצריך לומר דיחזקאל דנקט נבלה אגב טריפה נקטיה דליכא למימר כיון שמלק בצפרנו המחובר אם היה דורס או היה מחליד שהיה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנים ואז עביד חלדה כדמפרש לקמן ובכך הויא נבילה (כ"ט ע"א) דהא פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע תנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואי' דאמר בגמרא לחנכו במצות ופריך הא קא אכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה והשתא מה בכך הלא דורס אף מחליד או הוי מחובר בצפורן אלא לאו ש"מ אין קפידא בכך למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וכי תימא קסבר דבעלמא נמי מחובר כשר (ט"ו ע"ב) כרבי חייא ואי משום מחליד ליכא קסבר מחזיר סימנים אחורי העורף דעל כרחי' הכי סבירא ליה דאם חותך המפרקת ושדרה תחלה הויא לה טריפה והיכי אכיל לה כהן למאן דאמר לחנכו במצות אלא מחזיר סימנין הוה ונוקי קרא דנבלה כשאין מחזיר סימנין דעביד חלדה הא ליתא דאכתי דורס הוה ולמאן דאמר לחנכו היכי אכיל לה כהן דליכא למימר דסבר מוליך במליקה כשר (כ' ע"א) דהא פרק הכל שוחטין מוכח דמאן דאמר מחזיר סימנים סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב רבי ינאי התם אלא על כרחך אין קפידא בדורס למאן דאמר אין שחיטה לעוף מסתמא הוא הדין אין קפידא בחלדה ואם כן נבילה דנקט יחזקאל אגב טריפה נקטיה ועל ר' דסבר יש שחיטה לעוף מן התורה כדפי' לעיל ק' דבנזיר קאי תלמודא על ר' ועל רבנן דכולי עלמא לחנכו במצות ואם כן היכי אכיל כהן מליקה הא נבלה היא ואפילו מחזיר סימנין אחורי העורף מכל מקום פסול משום צפורן מחובר דהא רבי א' מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת וגם פסול משום דורס דהא דמאן דאמר מחזיר סימנין סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב ר' ינאי פ' הכל שוחטין י"ל דהיה מביא חטאת העוף ואינו נאכל וגם סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא א"נ התם דקאמר תלמודא דכ"ע לחנכו במצות דחויא בעלמא הוא מהכא לא תשמע מינה.
משנה תורה, סדר התפילה
(העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן ואלו הן): בראשית הן עבדי אתמך בו עד אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים בישעיה תולדות נח רני עקרה לא ילדה עד הטו אזנכם ולכו אלי בישעיה לך לך ואל מי תדמיוני ואשוה עד כי אני יי' אענם אלהי ישראל בישעיה וירא אליו ואשה אחת מנשי בני הנביאים עד ותשא את בנה ותצא במלכים ויהיו חיי שרה תחלת הספר עד יחי אדוני המלך לעולם במלכים תולדות יצחק משא דבר יי' אל ישראל ביד מלאכי עד וערבה ליי' מנחת וגו' בתרי עשר ויצא יעקב ועמי תלואים למשובתי עד ובנביא העלה בתרי עשר וישלח יעקב חזון עובדיה עד סוף ספרו בתרי עשר וישב יעקב על שלשה פשעי ישראל עד אריה שאג מי לא יירא בתרי עשר ויהי מקץ וייקץ שלמה והנה חלום עד ויהי המלך שלמה מלך במלכים ויגש אליו ואתה בן אדם קח לך עץ אחד עד וידעו הגוים כי אני יי' ביחזקאל ויחי יעקב ויקרבו ימי דוד למות עד ושלמה ישב על כסא דוד אביו במלכים ואלה שמות בן אדם הודע את ירושלים עד ויצא לך שם ביחזקאל וארא (ולא יהיה עוד לבית) ישראל עד ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ביחזקאל בא אל פרעה משא מצרים עד אשר ברכו ה' צבאות בישעיה ויהי בשלח שירת דבורה מן ויכנע אלהים עד ותשקוט הארץ ארבעים שנה בשופטים וישמע יתרו בשנת מות המלך עוזיהו עד למרבה המשרה בישעיה ואלה המשפטים הדבר אשר היה אל ירמיהו עד לא יכרת איש ליונדב בן רכב בירמיה: ויקחו לי ויי' נתן חכמה לשלמה עד ושכנתי בתוך בני ישראל במלכים ואתה תצוה הגד את בני ישראל את הבית עד ורציתי אתכם ביחזקאל כי תשא ודבר יי' היתה אל אליהו עד וירכב אחאב וילך במלכים ויקהל וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר עד ותתם מלאכת במלכים ואלה פקודי ויעש חירם עד והפתות לדלתות הבית ויקרא עם זו יצרתי לי עד כה אמר יי' מלך ישראל בישעיה צו את אהרן עולותיכם ספו על זבחיכם עד באלה חפצתי נאם יי' בירמיהו ויהי ביום השמיני ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל עד כל אשר בלבבך במלכים אשה כי תזריע ואיש בא מבעל שלישה עד וילך אתו כברת ארץ במלכים זאת תהיה וארבעה אנשים (ומדלג) עד ולא השליכם מעל פניו במלכים אחרי מות התשפוט התשפוט עד ונחלת בך לעיני הגוים ביחזקאל קדושים תהיו באו אנשים מזקני ישראל עד צבי היא לכל הארצות ביחזקאל אמר אל הכהנים והכהנים הלוים בני צדוק עד כל נבלה וטרפה ביחזקאל בהר סיני יי' עוזי ומעזי עד רפאני יי' וארפא בירמיה אם בחוקתי הנבא על רועי ישראל עד והצלתים מיד העובדים בהם ביחזקאל: במדבר סיני והיה מספר בני ישראל עד וארשתיך לי באמונה בתרי עשר נשא ויהי איש אחד מצרעה עד ויגדל הנער ויברכהו יי' בשופטים בהעלותך רני ושמחי בת ציון עד ידי זרובבל יסדו הבית בתרי עשר שלח לך וישלח יהושע בן נון עד וגם נמוגו כל יושבי וגו' ביהושע ויקח קרח ויאמר שמואל אל העם עד כי לא יטוש יי' את עמו בשמואל זאת חקת התורה ויפתח הגלעדי עד מימים ימימה בשופטים וירא בלק והיה שארית יעקב עד והצנע לכת עם אלהיך בתרי עשר פנחס ויד יי היתה אל אליהו עד ויקם וילך אחרי אליהו במלכים ראשי המטות ויתן משה למטה בני ראובן עד מחלק את הארץ ביהושע אלה מסעי אלו הנחלות עד ויתנו בני ישראל ללוים ביהושע: אלה הדברים אשר דבר יי' אל ישראל עד והייתם לי לעם בירמיה ואתחנן ואתפלל אל יי' אחרי תת את ספר המקנה עד שדות בכסף יקנו בירמיה והיה עקב הלוך וקראת באזני ירושלים עד והתברכו בו כל גוים ובו יתהללו בירמיה ראה אנכי הנה ימים באים נאם יי' והקימותי עד אם יסתר איש במסתרים בירמיה שופטים ויהי כאשר זקן שמואל עד ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו בשמואל כי תצא ויאספו פלשתים את מחניהם עד ויי' יהיה עמך בשמואל והיה כי תבא אז יבנה יהושע מזבח עד ולא היה כיום ההוא ביהושע אתם נצבים ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל עד כרמים וזיתים אשר לא נטעתם ביהושע האזינו ולקחתי אני מצמרת הארז עד והשיבו וחיו ביחזקאל וזאת הברכה ויהי אחרי מות משה עבד יי' ומדלג עד ויהי יי' את יהושע ביהושע כל שבת שקורין בה שתי פרשיות מפטירין בה מענין פרשה אחרונה וזו המנהג ברוב המקומות וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה בשבת שאחר תשעה באב נחמו נחמו עמי בשניה ותאמר ציון בשלישית עניה סערה ברביעית אנכי אנכי הוא מנחמכם בחמישית קומי אורי בששית רני עקרה בשביעית שוש אשיש ביי':
ספר החינוך
ויתר רבי פרטי מצוה זו, מבארים בפרק שלישי מחלין. ובפרק זה עצמו כמו כן. ובפרק אחרון ממכות וראשון מבכורות יתבארו דיני שאר האסורין שכתבנו למעלה שנשמעין בלשון הכתוב בפנים שלו (י"ד ה' טרפות). ונכפלה אזהרה זו בנביאים בספר יחזקאל (מד לא) בכהנים לבד שכתוב עליהן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים. והודיעונו חכמים (מנחות מה א) שמפני כן נכפלה בהן, לפי שהכתוב צום לאכל חטאת העוף במליקה, ואף על פי שאסורה לישראל כנבלה, ואולי תחשב מתוך כך שיתר להן אפילו בחלין מליקה או שחיטה נפסדת שלא תקפיד תורה בהן, דמכיון שיצאו מן הגדר בדבר אחד, יצאו לגמרי בכל ענין השחיטה, ולפיכך הזהיר הנביא בהם בפרוש להודיענו שלא התרו רק במליקה לבד בקרבן. אבל בחלין, נשארים הם באסורן כמו ישראלים.