ירמיהו ב:יג הלכה: שלחן של ארבע וספר חסידים

כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר ׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃

שלחן של ארבע

ומטעם זה תמצא בתורה בקדוש ידים ורגלים של כהנים שאמר הכתוב (שמות ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, ורחיצה זו בלשון קדושה תרגם אותה אונקלוס ע"ה, כי בשאר מקומות שכתוב בהם ורחצו מתורגם ויסחון אבל בכאן תרגם ויקדשון. לבאר כשהכהן היה מקדש ידיו ורגליו וידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, היה מתכוין אל העשר ומתקדש בקדושתן וממשיך הברכה מברכתם, ועל הכונה הזו היה הכהן מקדש ידיו ורגליו מן הכיור בגשתו אל המזבח, וכן השלחן נקרא מזבח, מטעם זה החמירו בעונש המזלזל בנטילת ידים שהוא נעקר מן העולם, וזהו חומר העונש בהיות נט"י רמז לדבר שכל העולם תלוי עליו, וכן המזלזל בנטילה גורם הרציחה שהוא חרבן העולם, וכמו שאמרו (חולין פ"ז דף קי) מים ראשונים האכילו בשר חזיר אחרונים הרגו את הנפש. (ודבר) עוד אמרו בנטילת ידים (שבת פ"ו) כל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות, לפי שהעושר מתאסף בעסק הידים, וכן כתוב (דברים ט״ו:י׳) ובכל משלח ידך, והברכות משתלשלות מן העשר. והרמז בזה (שם) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, הוכיחו העושר שהוא שבולת מן המעשר שהוא סבולת, כדי לרמוז שהברכה והעושר משתלשלות מן העשר, וראיה לזה ברכת כהנים בנשיאת כפים, ונתבאר מזה כי לפי גודל המצוה בכונה העליונה הזאת הוא גודל עונש למזלזל בה, וזה ענין אמרו כי כשם שהעונה אמן שכרו גדול כן המזלזל בו עונשו גדול וכפול, והוא שדרשו רז"ל כל הזהיר לענות אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן לעוה"ב וע"ז אמר דוד ע"ה (תהלים כט) ברוך ה' לעולם אמן ואמן, אמן בעה"ז ואמן בעוה"ב, שכל העונה אמן זוכה לשני עולמות העוה"ז והעוה"ב, ובמקדש שהיה השם נזכר ככתבו לא היו עונין אמן אבל בגבולין שאין רשאין להזכיר ככתבו מזכירין אמן במקום השם, כי יש רמז במלת אמן לאותיות השם, ולכך (ברכות כג) גדול העונה אמן יותר מן המברך (בכנוי), וכל המזלזל באמן ענשו כפול במדורי גיהנם, במדור הנקרא ארץ עיפתה כמו אפל שהוא שאול תחתית, ועז"א הנביא על אותם המזלזלין בעניית אמן (ירמיה ב) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים, וכל העונה אמן באותיותיו הוא פותח המקור וממשיך שפע הברכה, ולפיכך מזכיר במזלזלים בו לחצוב להם כלומר שהם נענשים בעונש כפול מדרגה אחר מדרגה. אם כן הא למדת גודל העונש לפי גודל השכר. והנה תכף שנטל ידיו ונגבם ראוי לו שיאכל וכן אמרו תכף לנט"י המוציא:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר חסידים

כתיב (דברים ד ז) כה' אלהינו בכל קראנו אליו למדת שהקב"ה אצל כל אדם מדת הקב"ה אינה כמדת בשר ודם מדת בשר ודם שאדם שולח אחר המלך והמלך בא לסייעו כבר האויבים עשו לו רעה קודם שיבא המלך אבל הקב"ה מיד אצלו להצילו. מעשה באחד שאמר לו המת בחלום שימות. פעם אחת אמר לו התודה מהרה תמות. ועל כל חלום היה מתענה ובתוך החלום היה אומר אליך ה' נפשי אשא. וכל המזמור ואח"כ הוידוי כלו היה אומר בבכי'. וחלה למות וראה כנגדו כמו ענן בדמות אדם שהי' נושא משא גדול ובידו זהוב ודמות אדם א' שהיה מתעטף בטלית. ואמר הזכות שאתה בחור ואתה מתעטף בציצית שהתחלת מחדש והזהוב שנתת לתלמיד חכם העני פדאוך מן המות ותחיה. מיד הזיע וניצול ונתרפא. כי המלאך טוען זכותו של אדם ביום הדין ובעת שדנין עליו למות ולחיים ולטוב ולרע מלאך טוען זכיותיו ומלאך טוען עונותיו של אדם לפורענות. לא יתחייב עד שיאמר לשנים לכתוב שנאמר (ירמיהו כב ל) כתבו את האיש הזה ערירי. כתבו אמר לשנים. והתוית תי"ו אמר לאחד כי חטאו בכפלים לכך הפורענות בכפלים שנאמר (ירמיהו ב יג) כי שתים רעות עשה עמי וכתיב (ישעיהו נא יט) שתים הנה קוראתיך וכתיב (יחזקאל כא יט) הך כף אל כף ותכפל לכך לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע הרי פורענות כפול שתי ידות על הטובה:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר חסידים

הנה אמרו יסורים של אהבה כמה גדולים שהרי כל זכיות שעשה רבי שמעון ברבי אלעזר לא נהנה העולם כמו באותן שנים שסבל יסורים וכן רבינו הקדוש שלא הוצרכו לגשמים ולא מתו בלא עתם הרי יסורים של אהבה גדולים מכל וכל מה שהעולם נהנה מהם כאלו בידים עשו להם הטובה כך מעלין עליהן ולהיפך לרשעים שגורמים רעה לעולם ונפרעים כאילו בידם עשו ואף על פי שיסורי אהבה גדולים הואיל ואינם באים אלא מרצון אם מבטלים אותו מללמוד ומלכתוב או מתפלה צריך לבקש רחמים שלא יבטלוהו כמעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון. וטוב לאדם אם יש בידו מצוה אחת ומקיימה כהלכתה ממצות הרבה ואינו מקיימם כהלכתן. והתופס מצוה לנהוג בה שנים רבות ואח"כ עוזבה הקב"ה דן אותו ועליו נאמר (ירמיהו ב ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי הרי כתיב (ירמיהו ה ה) שברו עול נתקו מוסרות וכתיב (ישעיהו א ד) עזבו את ה' ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור ואומר הקב"ה אנה פלוני מה יש לו שאינו עושה מה שהוא רגיל לעשות ואם מצוה עוברת או מצוה עוסקים עליה עזב משום מצוה אחרת הרי כתיב (קהלת ז יח) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך הרי רשע הוא וכתיב (ישעיהו נ י) אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ואם עזבה בעבור דבר שאינה מצוה עליו נאמר (ירמיהו ב יג) אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים וכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע צדיק עושה מצות רשע שאינו עושה כלל ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו שנהגו כמה שנים ופירש ד"א צדיק לבריות רשע לבריות עובד אלהים כמשמעו לאשר לא עבדו מדבר בדבר שאינו אלא כלפי מעלה:
שאל רבBookmarkShareCopy