כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃
משנה תורה, הלכות מתנות עניים
כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל וּמְרַמֶּה אֶת הָעָם וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (ירמיה יז ה) "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם". וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן נוֹטֵל כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסּוּרִין וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּל וְצִעֵר וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה וְחָיָה חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעָלָיו וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (ירמיה יז ז) "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא
אבודרהם
רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה פסוק הוא בירמיה בלשון יחיד. ואע"ג דאמרי בתוספת כל הכתו' לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים פי' הרמ"ה דוק' במתרגם המתרגם הפסוקים או הקורא פסוק בכתבו בזמן שמכוין לקרות אינו רשאי לשנות מרבים ליחיד או מיחיד לרבים, אבל פסוק של תפלה שאין כוונת הצבור לקרותם אלא להתחנן דרך תפלה ובקשה הרי הן כשאר תפלות ורשאין לשנותן כפי צורך השעה ולפי ענין תחנתם ובקשתם. והר' יונה פירש דוקא כשקורא כל המזמור או כל העני' כסדר אז אין לשנות אבל כשמתפלל ואומ' פסוקים מפוזרים הנה והנה יכול לשנות מרבים ליחיד ומיחיד לרבים. ולזה הסכים הרא"ש.