נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃
שלחן של ארבע
ותדע באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך. וכן העוה"ב שלאחר התחייה והיא תקות כל מקוה אין להעריך אותו ולדמותו בעוה"ז ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו, וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות. והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים ומן הנמנע להשיב דבר אל הפכו. וכשם שהדג בהיותו ביסוד המים ולשם היותו וחיותו אי אפשר לו שישוב אל יסוד האש שהוא הפכו. כן שני העולמות האלו שני הפכים נבער כל אדם מדעת איכות העוה"ב בעוה"ז וכל החכמים המחוכמים פתאים בו. וכבר ידעת שארז"ל שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו מרוב העלמתו הוא שאמרו בסנהדרין (דף צט) כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך, אמנם על הכל אנו יודעים בבירור מדרך השכל ומדרך התורה שהיא מחכימת פתי, כי כשם שהגוף נהנה ומתעדן בסעודה עריבה ומבושמת כפי שיעור עדון הגופני כן הנפש תהנה ותתעדן בעולם העליון ההוא, אמנם עדונה שם באין שיעור לפי שהגופנים בעלי שיעור ומדה והעליונים אין להם שיעור ומדה. שמעלתם גדולה עד אין חקר ועדונם עצום עד אין שיעור, ואע"פ שהכח הגופני דל הוא ואין ידו משגת לצייר בלב מציאות העליונים ועדונם שאין לו שיעור אין כח העליונים ושלמותם מתבטל בכך כשאין הפחותים מורכבי החומר משיגים אותם, כשם שאין חכמת האדם ומעלתו מתבטלת כשאין הסכל או הבהמה מדמה אותה ומשיגה.
שלחן של ארבע
ומפני שראיתי כן נשאני לבי אני העלוב נבזה תולעת, אסקופה נדרסת נבער מכל דעת, לכתוב בזה בקצרה ספר, ולכלול אמרי שפר. להיותו מזומן ביד כל אדם על שלחנו, כי יושיבהו לימינו, והיה עמו וקרא בו כל מה שנתחייב במזונו. ואם בעת האוכל יזכה להמשיך את יצרו, ברסן ספרי זה ועל פי דברו, מובטח לו להיות במדרגת החסידים במדותיהם, הלוחמים מלחמות השם ונגדו כל תאותיהם, ובעבור כי עניני השלחן וחיוביו ששתי תבע, קראתי שם הספר הזה שלחן של ארבע. וזה לכמה טעמים: