ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ (ס)
משנה תורה, הלכות דעות
חוֹלֵי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וּמָתוֹק מַר. וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים מִי שֶׁמִּתְאַוְּה וְתָאֵב לְמַאֲכָלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה כְּגוֹן הֶעָפָר וְהַפֶּחָם וְשׂוֹנֵא הַמַּאֲכָלוֹת הַטּוֹבִים כְּגוֹן הַפַּת וְהַבָּשָׂר הַכּל לְפִי רֹב הַחלִי. כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶם לִמְאֹד לְפִי חָלְיָם. וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ (ישעיה ה כ) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב יג) "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת ישֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חשֶׁךְ". וּמַה הִיא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת. יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים שֶׁהֵן רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְהַמַּכִּירִים בַּדֵּעוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל הַחֲכָמִים לְרַפֵּא אוֹתָם עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי א ז) "חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ":
ספר מצוות קטן
שלא להדר פני גדול דכתיב (ויקרא י״ט:ט״ו) לא תהדר פני גדול פירוש שלא יאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר אזכנו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר לו תן לו: ובכלל זה שלא להחניף על החנופה אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב ל״ו:י״ג) וחפני לב ישימו אף: וגם נופל בגיהנ' שנא' (ישעיהו ה׳:כ׳) הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכתוב בתריה לכן כאכול קץ לשון אש: גם לסוף נופל ביד מי שהחניף לו או ביד בנו. או ביד בן בנו וראיה מירמיה וכל עדה שיש בה חנופ' היא מאוסה כנדה ולבסוף גולה שנאמר (איוב טו לד) עדת חנף גלמוד: ובכרכי הים קורין לנדה גלמודה וכתיב (ישעיהו מ״ט:כ״א) שכולה וגלמודה גולה וסורה והא דאמר רבי שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה זהו כשאיין עושין עבירה מפורסמת:
ספר חסידים
שמואל דיהיב לה דמי בושתה לטעמיה שאע"פ שאמתו היא וברשותו היא אין בידו לביישה. אסור לבייש את העבד ואת השפחה ולא את בנו ולא יביישם על חנם. ואם עשה רצונו לא יאמר לו לא עשית בטוב שנאמר (ישעיהו ה כ) הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב לפי שהוא כפוי טובה. כי אין מדה רעה כמו כפוי טובה אפילו כנגד הבהמה אמרה תורה אל תהי כפוי טובה שנאמר (שמות כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו לפי שהכלב עזר שהזאבים לא הביאו הבהמה ביער הרי נשאר לך החלב והעור לכך אל תהי כפוי טובה ותן לו הטרפה. כתיב (דברים כג ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם ודוד דרש שלום חנון בן נחש מפני אביו וכן כתיב (דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו: