לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃
ספר המצוות
היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל ולא היה שם מקדש שם שמים אבל פחדו הכל והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם. ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'. ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים. ובגמרא (סנהדרין ע"ד:) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, תא שמע שבע מצות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו, הנה נתבאר לך שהיא מכלל מיני המצות המחוייבות לישראל, ושמו ראיתם על זאת המצוה מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין. (בפרשת אמור אל הכהנים, מדע הלכות יסודי התורה פ"ה):
ספר חסידים
כל דבר חסידות לנהוג בכל יום דברים שיצרו קשה עליו כגון רכילות ויצר הרע דברים בטלים שלא לדבר שקר ושלא לראות בנשים. ולדבר דברים בטלים מדברי העולם ללכת לטייל על הכל יש יצר. וכן לא ישבע כלל ושלא להזכיר שם שמים לבטלה וכל כיוצא בזה שנוהג תמיד ויצרו מתגבר עליו ואין יכול לעמוד בפניהם אא"כ מילדותו החזיק בהם לכך יחנך אדם בניו באלה בקטנותם. גם כשיזקין לא יעזבם ולא יניחם שנא’ (משלי כב ו) כי יזקין לא יסור ממנה. [הרי טלית ותפלין שהרבה מן הטובים היו רוצים להתעטף בציצית ולהניח תפלין ומונעים מפני הבשת] וכל דברים דעלמא שיתנהג האדם בקטנותו כשיהיה גדול ויחפוץ לעזוב קשה תהיה עליו כמיתה אבל כשיחזיק האדם בתורה ובמצות ובמעשים טובים קשה לו לפרוש מהם מפני הבשת. שימרו הבריות כל מה שעשה עד הנה כדי לגנוב דעת הבריות כדלעיל. חסיד נקרא על שם חסדים. עוד חסיד נקרא על שם והחסידה שתרגום אונקלוס וחוריתא וכתיב (ישעיה כט כב) ולא עתה פניו יחורו לשון בושת והלבנת פנים מה שמביישין אותו ומלבינין פניו. והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו ולא בייש פני אדם נקרא חסיד ולעתיד לבא פניו מבהיקין. ויזכה לשבת בשבע כתות המקבלות פני שכינה ונהנות מזיו השכינה שנא’ (ישעיה ס א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והלכו גוים לאורך ומלכי' לנגה זרחך. אלו שבע כתות נהנות מזיו שכינה:
ספר חסידים
התלמידים היו יושבים לפני רבן אמר האחד יהי רצון שתהר אשתי אם הולד יהיה חי ואם לאו יהי רצון שלא תהר. אמר חבירו יהי רצון שתהר אשתי. אמר חבירו ואם ימות הולד הרי טוב שלא נולד דכתיב (מלכים ב' ד טז) אל תכזב בשפחתך. וכתיב (מלכים ב' ד כח) הלא אמרתי לא תשלה אותי ואמר התלמיד כשיולד אתפלל שיחיה. אמר החכם יש ולד או בן או בת שפודה את אביו או את אמו מן המות או מן הצרות שנאמר (ישעיהו כט כב) יעקב אשר פדה את אברהם. יש שנגזר עליו צער או על האב או על האם ומת הולד הרי האב או האם עצבים הרי העצבון פודהו וזהו שנאמר (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר: