ישעיהו מ:יב הלכה: אגרת השבת

מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃

אגרת השבת

והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב והארץ כמו המוצק באמצע.33 לדעת ראב״ע ״השמים״ הנזכרים במעשה בראשית אינם הגלגלים הגבוהים רק הם הרקיע שמעל הארץ והם מקור יסוד האש: ״השמים בה״א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר…ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג). והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב ״בל ישובון לכסות הארץ״ (תהלים קד ט).34 ״הזכיר ׳בל ישובון׳ לאות כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים, ובחפץ השם דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר״ (פירוש תהלים קד ט). והרוח סביב המים. ואלה הארבעה מוסדים, שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש.35 מעשה בראשית הוא בריאת ארבעה היסודות ותולדותיהם, ואין המקרא מספר על בריאת העולמות העליונים: ״לפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג), ועוד שם: ״כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוייה והשחתה (העולם השפל)״ (שם א ב, עמ׳ יד). וככה ״לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה״ (איוב כח כה), ״כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה״ (שם כח כד).36 ״לא יוכל האדם לדעת אלה הענינים כי אם הבורא לבדו שברא הארבעה המוסדות והם הארץ השמים והרוח והמים, והם נזכרים בשני הפסוקים״ (פירוש איוב כח כב). וככה ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ…מי תכן את רוח ה׳״ (ישעיה מ יב-יג). וככה ״מי עלה שמים וירד״ (משלי ל ד), והשלשה אחרי ״שמים״.37 לשון הכתוב ״מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע״. וככה ״״וזרח השמש״ (קהלת א ה) כנגד השמים, ״והארץ לעולם עמדת״ (שם א ד), ״סובב סובב הולך הרוח״ (שם א ו), ״כל הנחלים הולכים אל הים״ (שם א ז).38 כל זה כתב ביסוד מורא: ״דברים רבים במקרא צריכים פירוש. כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים, שהן שמים וארץ ורוח ומים. והנה ׳וזרח השמש׳ (קהלת א ה) כנגד השמים, ׳והארץ לעולם עומדת׳ (שם א ד), ו׳סובב סובב הולך הרוח׳ (שם א ו), ואינינו פיאה כלל, ו׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ (שם א ז). ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית, ׳את השמים ואת הארץ׳ (בראשית א א), ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (שם א ב). וכן ׳מי מדד בשעלו מים וגו׳׳ (ישעיה מ יב), ׳מי תכן את רוח ה׳ וגו׳׳ (שם מ יג). וככה ׳נוטה שמים כיריעה׳ (תהלים קד ב), ׳יסד ארץ על מכוניה׳ (שם קד ה), ׳עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט׳ (שם קד ד), ׳המקרה במים עליותיו׳ (שם קד ג). וככה ׳כונס כנד מי הים… ייראו מה׳ כל הארץ׳ (תהלים לג ז-ח). וככה הזכיר ׳בדבר ה׳ שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם׳ (שם לג ו). וככה ׳לעשות לרוח משקל׳ (איוב כח כה), ׳כי הוא לקצות הארץ יביט׳ (שם כח כד). וככה ׳מי עלה שמים וירד וגו׳׳ (משלי ל ד)״ (שער א, פיסקה ו, עמ׳ 80–79). ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם.39 ״ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא, כמים וכאש״ (פירוש הרגיל לבראשית א א, עמ׳ יג). ובשיטה אחרת לבראשית א א (עמ׳ קנה) כתב: ״הגאון אמר כי בראשית בריאה ברא ה׳ השמים, שהם כמו הקו הסובב בעגול, והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, ואחר שהקו והמוצק נבראים, הנה האש והמים, שהם בין הקו ובין הנקודה, נבראים, על כן לא הזכירם הכתוב״.
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרת השבת

והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב והארץ כמו המוצק באמצע.33 לדעת ראב״ע ״השמים״ הנזכרים במעשה בראשית אינם הגלגלים הגבוהים רק הם הרקיע שמעל הארץ והם מקור יסוד האש: ״השמים בה״א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר…ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג). והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב ״בל ישובון לכסות הארץ״ (תהלים קד ט).34 ״הזכיר ׳בל ישובון׳ לאות כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים, ובחפץ השם דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר״ (פירוש תהלים קד ט). והרוח סביב המים. ואלה הארבעה מוסדים, שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש.35 מעשה בראשית הוא בריאת ארבעה היסודות ותולדותיהם, ואין המקרא מספר על בריאת העולמות העליונים: ״לפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג), ועוד שם: ״כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוייה והשחתה (העולם השפל)״ (שם א ב, עמ׳ יד). וככה ״לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה״ (איוב כח כה), ״כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה״ (שם כח כד).36 ״לא יוכל האדם לדעת אלה הענינים כי אם הבורא לבדו שברא הארבעה המוסדות והם הארץ השמים והרוח והמים, והם נזכרים בשני הפסוקים״ (פירוש איוב כח כב). וככה ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ…מי תכן את רוח ה׳״ (ישעיה מ יב-יג). וככה ״מי עלה שמים וירד״ (משלי ל ד), והשלשה אחרי ״שמים״.37 לשון הכתוב ״מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע״. וככה ״״וזרח השמש״ (קהלת א ה) כנגד השמים, ״והארץ לעולם עמדת״ (שם א ד), ״סובב סובב הולך הרוח״ (שם א ו), ״כל הנחלים הולכים אל הים״ (שם א ז).38 כל זה כתב ביסוד מורא: ״דברים רבים במקרא צריכים פירוש. כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים, שהן שמים וארץ ורוח ומים. והנה ׳וזרח השמש׳ (קהלת א ה) כנגד השמים, ׳והארץ לעולם עומדת׳ (שם א ד), ו׳סובב סובב הולך הרוח׳ (שם א ו), ואינינו פיאה כלל, ו׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ (שם א ז). ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית, ׳את השמים ואת הארץ׳ (בראשית א א), ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (שם א ב). וכן ׳מי מדד בשעלו מים וגו׳׳ (ישעיה מ יב), ׳מי תכן את רוח ה׳ וגו׳׳ (שם מ יג). וככה ׳נוטה שמים כיריעה׳ (תהלים קד ב), ׳יסד ארץ על מכוניה׳ (שם קד ה), ׳עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט׳ (שם קד ד), ׳המקרה במים עליותיו׳ (שם קד ג). וככה ׳כונס כנד מי הים… ייראו מה׳ כל הארץ׳ (תהלים לג ז-ח). וככה הזכיר ׳בדבר ה׳ שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם׳ (שם לג ו). וככה ׳לעשות לרוח משקל׳ (איוב כח כה), ׳כי הוא לקצות הארץ יביט׳ (שם כח כד). וככה ׳מי עלה שמים וירד וגו׳׳ (משלי ל ד)״ (שער א, פיסקה ו, עמ׳ 80–79). ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם.39 ״ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא, כמים וכאש״ (פירוש הרגיל לבראשית א א, עמ׳ יג). ובשיטה אחרת לבראשית א א (עמ׳ קנה) כתב: ״הגאון אמר כי בראשית בריאה ברא ה׳ השמים, שהם כמו הקו הסובב בעגול, והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, ואחר שהקו והמוצק נבראים, הנה האש והמים, שהם בין הקו ובין הנקודה, נבראים, על כן לא הזכירם הכתוב״.
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרת השבת

והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב.45 כדכתיב ״וחשך על פני תהום״ (בראשית א ב). והתנועה הגדולה46 ״התנועה הגדולה״ היא התנועה היומית, כלשון ראב״ע בפירושו לתהלים יט ז: ״הזכיר תנועותיו כפי תולדתו באמת, שהיא הפך התנועה הגדולה״. כוללת זמן החשך והאור, והיא נקראת ״יום״, שהוא יום שלם, עשרים וארבע שעות.47 כך משמע מפירושו הרגיל לבראשית א ה: ״טעם ׳יום אחד׳ הוא על תנועת הגלגל״. וכן כתב בפירושו לשמות לד כא: ״היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות״. כמו כן כתב בפירושו הקצר לשמות לה ג (עמ׳ שנא): ״פירוש ׳יום׳ על שני דרכים. האחד היום והלילה. והשני זמן ועת. כמו ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כג, ועוד). וכן ׳אתה עובר היום את הירדן׳ (דברים ט א)״. אבל בפירושו לשמות טז כה (עמ׳ קו) אינו משמע כן: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים. האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום…והדרך השנית, שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק. ׳ביום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א), ׳אל ארץ אחרת כיום הזה׳ (שם כט כז), ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כא, ועוד). ורבים ככה״. כמו כן כתב בשיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס): ״אחר שהערב לילה, איך יקרא הכתוב כי הערב והבקר יקראו ׳יום אחד׳. כי הלילה הפך היום, ואיך יקרא הלילה ׳יום׳? ואין טענה ׳מיום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), כי הטעם כמו עת. כדרך ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א). וככה ׳יום צעקתי בלילה נגדך׳ (תהלים פח ב). והאמת כי הלילה לא יקרא ׳יום׳. והנה כתוב ׳לילה ליום ישימו׳ (איוב יז יב). וכתוב ׳שלשה ימים ושלשה לילות׳ (יונה ב א)״. ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״ (בראשית א ה) לפני הלילה, כי כן משפט הלשון, כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון. כמו ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו״ (יהושע כד ד). וככה ״לך יום אף לך לילה״ (תהלים עד טז), והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו.48 לשון הכתוב היא ״לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש״ (תהלים עד טז), ופירש שם ראב״ע: ״מאור הוא הירח. והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת ׳לילה׳. כי כן דרך המקרא״. . גם אין לטעון שאמר הכתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז), כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אף על פי שהחשך היה לפני האור. כמו ״יצחק וישמעאל בניו״ (בראשית כה ט). וכן ״שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו״ (שם מט לא), והוא קבר אותה.
שאל רבBookmarkShareCopy