כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃
אבודרהם
ברך עלינו ה' אלקינו את השנה הזאת על שם וצויתי את ברכתי לכם ועל שם וברכתי לכם את השנים. ואת כל מיני תבואתה לטובה כל מיני פירות נקראין תבואה על שם ותבואתה מרבה למלכים. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה על שם אם יהיה השנים האלה טל ומטר וכתיב ואתנה מטר על פני האדמה. ורוה פני תבל על שם תלמיה רוה וכתיב כי אם הרוה את הארץ. ושבע את העולם כלו מטובך על שם ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול. ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך על שם פלג אלקים מלא מים ועל שם רבת תעשרנה ועל שם איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך.
ספר חסידים
רבי חנינא בן דוסא גזר על אגרת בת מחלת שלא ילכו בישוב אלא בליל שבת ובליל רביעי כי אז היו התלמידי חכמים משמשים מטותיהם כי בליל שבת היו באים מב"ה לביתם וחסידים הראשונים לא היו משמשים אלא מליל רביעי ואילך כדי שלא תלדנה נשותיהן בשבת ולכך היו משמשים מליל רביעי ואילך ואמרו אין פורשין לים אלא שלשה ימים קודם השבת וכן לכיבוש כרכים ואמרו ופקדת נוך ולא תחטא ופקדת בתשמיש כי ביום ד' ילך לדרך הרי ביום ד' משמש מטתו ולכך נתן ר' חנינא בן דוסא רשות בליל שבת ובליל רביעית ואז עת גשמים וכתיב (ישעיהו נה י) והולידה והצמיחה יש שמאבד את עצמו מזה העולם ומן העולם הבא כגון מי שאינו יכול לשמש ולהיזקק עם אשתו כמה שנים ומכושף וכן מי שהוא עם אשתו ולא ילדה לו ואינו נותן גט נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא ואם היא מעכבת או הקרובים כלם חוטאים וכן אמר ישעיהו לחזקיהו כי מת אתה ולא תחיה כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא שלא לקחת אשה ואם אין לו ממון לא יכבידו לו על כתובה:
שולחן ערוך, אורח חיים
וְכָל זֶה הַסֵדֶר כְּשֶׁלֹּא יָרְדוּ גְּשָׁמִים כְּלָל, אֲבָל יָרְדוּ בִּרְבִיעָה (פֵּרוּשׁ הַמָּטָר הַיּוֹרֵד לְהַצְמִיחַ כָּל צֶמַח וְעֶשֶׂב הָאֲדָמָה נִקְרָא רְבִיעָה, מִפְּנֵי שֶׁרוֹבֵעַ וּמְעַבֵּר אֶת הַקַרְקַע, כְּדִכְתִּיב כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְגו' וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְגוֹ' (יְשַׁעְיָהוּ נה, י'). וְצָמְחוּ הָעֲשָׂבִים וְהִתְחִילוּ לִיבַשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ הַצְּמָחִים; וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן הַפֶּסַח אוֹ קָרוֹב לוֹ, שֶׁהוּא זְמַן פְּרִיחַת הָאִילָנוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים הָרְאוּיִים לְאִילָנוֹת אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם; וְכֵן הִגִּיעַ חַג הַסֻכּוֹת וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הַרְבֵּה כְּדֵי לְמַלְּאוֹת מֵהֶם הַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם הָרָאוּי לְבוֹרוֹת; וְאִם אֵין לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת, מִתְעַנִּין עַל הַגְּשָׁמִים בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת, וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם מ' יוֹם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי זֶה מַכַּת בַּצֹּרֶת וּמִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם.