ישעיהו סא:ג הלכה: שולחן ערוך, אבן העזר וערוך השולחן

צָרִיךְ לָתֵת אֵפֶר בְּרֹאשׁ הֶחָתָן, בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר". (יְשַׁעְיָה סא, ג). הַגָּה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְשַׁבֵּר כּוֹס אַחַר שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְזֶהוּ מִנְהָג נוֹהֵג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֶחָתָן שׁוֹבֵר הַכְּלִי שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת אֵרוּסִין (כָּל בּוֹ), וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"א. וְדִין זְרִיקַת אֳכָלִין לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, עַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן קע"א:

כתיב "תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז, ו) וזכרון היא מעשה בפועל [ע' מגילה י"ח.], לכן צריכין לעשות איזה דבר זכר לאבילות ירושלים, ואמרו חז"ל זה אפר מקלה שבראש חתנים ומנח ליה במקום תפילין דכתיב (ישעיה סא ג) "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" [ספ"ג דב"ב], ולכן נהגו באשכנז ליתן על ראש החתן אפר קודם החופה ומסלקין מיד, ובספרד נוהגין ליתן בראשו עטרה עשויה מעלה זית לפי שהזית מר, זכר לאבילות ירושלים [טור]. ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבעה ברכות, וזהו מנהג שנוהגין במדינות אלו שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין, ונהרא נהרא ופשטיה, ואין בזה משום בל תשחית כיון שעושין זה מפני זכירת ירושלים, והשי"ת יזכינו לראות בבניינה אמן ואמן.