מלאכי ג:כד הלכה: ספר האורה, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות וספר חסידים

דבר אחר ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי (נקיות) [זריזות], (זהירות) [זריזות] מביאה לידי נקיות, דכתיב וכלה מכפר [ויקרא ט"ז כ'], נקיות לידי טהרה, דכתיב וכפר עליו הכהן וטהר [ויקרא י"ד כ']. טהרה לידי קדושה, דכתיב וטהרו וקדשו [שם ט"ז, י"ט], קדושה לידי ענוה, דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח [ישעי' נ"ז ט"ו], ענוה לידי יראת חטא, דכתיב עקב ענוה יראת ה' [משלי כ"ב ד'], יראת חטא לידי רוח הקודש, דכתיב אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא [משלי ב' ה']. רוח הקודש לידי חסידות, דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך [תהלים פ"ט כ'], חסידות לידי תחיית המתים, דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם [יחזקאל ל"ז י"ד], תחיית המתים מביאה (לידי) [על ידי] אליהו, דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגומר להשיב לב אבות על בנים וגומר [מלאכי ג' כ"ד]:

אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטָן שֶׁל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה" וְגוֹ'. וְאֵינוֹ בָּא לֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר. וְלֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא. וְלֹא לִפְסל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין. אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כד) "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים". וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים. גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֶלָּא לְפִי הֶכְרֵעַ הַפְּסוּקִים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקֵיהֶן עִקָּר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת. וְלֹא יַאֲרִיךְ בַּמִּדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר. שֶׁאֵין מְבִיאִין לֹא לִידֵי יִרְאָה וְלֹא לִידֵי אַהֲבָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין. אָמְרוּ חֲכָמִים תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּים. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כתיב בסוף מלאכי (מלאכי ג כד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם למה בסוף הנביאים חרם מפני שגלוי לפניו כשיהיו ישראל בגוים אין יכולים לקיים התורה והמצות מפני שאין יכולים הטובים לכוף הרעים מפני שהגוים שמהנים להם מממונם עוזרים להם ואין נשמעים לטובים לכך סמך לזכרו תורת משה עבדי חקים ומשפטים והכיתי את כל הארץ חרם משה קבל תורה מסיני ומסרה לישראל בברית ובאלה וכן בימי עזרא כ"ש עתה שאין דין תורה אלא חרם עושים ומגיד לנו מי שיעבור על חרם לא היה מאותם שנאמר עליהם והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אלא מאותם וליהט אותם היום הבא . מעשה נעשה לכלב ששמו אותו בחרם ונאחז האור בזנבו ונשרף וימעלו בני ישראל בחרם ויקח עכן וכתיב (יהושע ז טו) כל הנלכד בחרם ישרף. אחד שמעל בחרם כאילו כל ישראל חטאו כדכתיב גבי עכן. וכל העולם לוקים על שבועת שוא: