משלי ה:טז הלכה: ספר חסידים

יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי. תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה. יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה הולך בתומו ירא ה' ונלוז דרכיו בוזהו. ביראת ה' מבטח עוז ולבניו יהיה מחסה. יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות. טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו. יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה. בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע. יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע. עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים. אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. הרי י"ח יראות כנגד י"ח מיני טרפות לומר אפי' נוטלים חייו של אדם אל ימרוד במי שממית ומחיה שאם תאבד חייך בעבורו הוא יחיה אותך ואם תחיה אותך במקום שאתה מחויב לעזוב חייך להתקדש בשמו הוא יטול חייך ומי יצילך מידו ולפי שהחיים תלוים בי"ח מקומות בגוף נקרא חי. חיות האדם שכל זמן שאין חיבול בהם הוא יכול להחיות ועוד י"ח ירא' כנגד י"ח מקומות שהחיות תלויה בהם שאם תירא הקב"ה הוא ישמור חייך. וזהו שנאמר (משלי יד כז) יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות. כשרצה אברהם ליטול חיות בנו יצחק אז נקרא ירא ה' שנאמר (בראשית כב יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך וגומר. י"ח ירא' כנגד י"ח ברכות שבתפלה ואם תאמר חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח אין בו ברכת ה' ברכת ולמלשינים כנגדו ואם תאמר בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישולם כנגדו מגן שפותח בברוך ולמה נקרא כנגד ברוך יראת ה'. לפי שכשיתפלל אדם צריך שיעמוד ביראה שנאמר (תהלים ב יא) עבדו את ה' ביראה וכתיב (תהלים עב ה) יראוך עם שמש עם דמדומי חמה תפלה. ועוד למה כנגד יראת ה' ברוך ה' שלא ירוץ בתפלה כאלו שמח אם היה כבר מסיים אלא בכל תיבות יחשוב לתת בלבו כונה בכל מה שמוציא מפיו הלא יש לך לחשוב אם יש לך דבר להתחנן ולבקש מאת המלך שהוא בשר ודם הירצך או הישא פניך אם תמהר דבריך לפניו. ולא מבעיא שלא יעשה חפצך אלא שיאמר אין אתה אלא מתלוצץ ויגרש אותך מפניו ואל תחשוב ממליך מלכים פחות מן המלכים אשר תחתיו ואם באת להללו ולשבחו דע כשאתה מתאוה לשבח קול נעים ושיר של שבח אם היו מרצים ומאהבים בלא ניגון ומי מקובל היה. לפיכך אין לעשות במהרה אלא במשך ובקול נעים ובקול רם שנאמר (עזרא ג יב) להרים קול בשמחה אמרו כשהיו מהלכים בעזרה היו הולכים עקב בצד גודל שלא יהיה כמשאוי עליו מלאכת ה' וע"ז נאמר ותהי מרוצתם רעה וגבורת' לא כן לכן ברא הקב"ה קריאת הגבר ללמוד ממנו דוגמא שנאמר (איוב לה יא) מעוף השמים יחכמנו ואתה לא יתכן שאם אתה דובר לפני מלך ב"ו לא ירוצו דבריך ואם תשורר להנאתך תמשוך בקולך ואיך תרוץ לפני ממ"ה לכן תברכהו בקולך ואל תעשה כאילו חובה לך שיצאו מפיך לא כן אלא כשתאמר דברי בקשות תאמר בדרך תחנונים שנאמר (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש כי כשאדם מתחנן לפני שליט אינו מריץ דבריו ועל כל דבר משים לב שלא יטעה בדבריו וקודם שמתחנן לשליט או למלך עורך דבריו על הסדר שלא יגמגם ושאל ישכח ושלא ידלג אות. כך תעשה אתה שנאמר (איוב לו יט) היערוך שועך לא בצר ואומר קחו עמכם דברים וכשתאמר ברכות ושבחות תעשה כאלו אתה עומד לפני מלך והוא אומר לך השמיעני את קולך ואל תרוץ דבריך ואל תמהר להוציא דבריך מפיך ואם תצטרך לפרנסה אל תשים לבך רק לאותה ברכה כמו לברכת השנים או אם יש לך חולה אל תשים לבך רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת לכך תכוין בכל הברכות שהרי שמנה עשר יראת ה' להיות לפניו ביראה על כל הברכות ואל תשים כוונת לבך רק לבקשות כי עיקר הכוונה לברכות ולשבח שכן אמרו יכוין בכולם ואם א"א יכוין בברכת אבות או בברכת הודאה שאם תכוין רק בבקשות אז יהיה למעלה שוטנים שאומרים אין ראוי לקבל תפלתו שבכבוד המקום אינו חושש לבקש בכוונה ובדרך תחנונים ואיך נעשה רצונו שברצון נפשו מכוין ולא בשבח לכך טוב להתפלל ולכוין בשמחה ובכבוד להקב"ה להתפלל בכונה שלא תדבר עם אדם קודם שתעמוד בתפלה אלא אמור דברים המכניעים את הלב תחלה ברחמים וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מעניינה לצרכך כי ביותר הם מכינים את הלב. ואם לא תוכל להוסיף לפי שהקהל סיימו קודם תוסיף באחת או בשתים כדי שלא תצטרך למהר בברכה אחרת ככל מה שכתבנו בסדר התחינה תוסיף ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך באותו ניגון אמור תפלתך ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחרי מוצא פיך לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב לדברי שבח ניגון המשמח הלב למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה כל אלה הדברים המכינים את הלב. למ"ד זה למה נקרא למ"ד על שם למען ילמדך ליראה ולכך אמר דוד באות למ"ד לימוד היראה לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם למה אמר בנים לפי שאינו דומה מי שילמד בילדותו ללומד בזקנותו כי הבן שהנהיג אותו אביו מילדותו מעשים טובים דומה למי שרגיל לילך במדבר ויודע ומלומד לנטות לבא בעיר. וכן דומה למי שרגיל לילך בספינה בים ויודע להטות הספינה לבא למחוז חפצו ומי שאינו יודע לילך ילך אנה ואנה שנאמר (קהלת י טו) אשר לא ידע ללכת אל עיר ועוד דומה המלומד בילדותו לחמה לבנה כוכבים ומזלות שדרך ישר הם הולכים שנאמר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וזהו שנאמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה לכך נאמר לכו בנים וגו' יראת ה' אלמדכם זה לימוד סוד היראה למ"ד גדול מכל האותיות כי לימוד היראה גדול מן הכל שנא' (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' הרי לפניו גדול מן הכל כך גדול למ"ד מכל האותיות ושמה גדול מכל וכתיב (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד:

כי את כל מעשה ה' יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע את כל מעשה ה' אפילו מלאכים שכתוב עושה מלאכיו רוחות כי כל מעשיו של הקב"ה נבראים בשתי מדות מדות גריעותא ומדות מעליותא ובחרו כל אחד ומינה אותם על שבחרו כדי להשוותם זהו שכלפי צבאות מעלה נאמר (איוב כה ב) עושה שלום במרומיו מהו שנאמר (בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם לדעתם ולצביונם נבראו כדאיתא במסכת ר"ה כי הקב"ה ברא בריות אוכלות עשב כגון בהמות וחיות שאינן אוכלות בשר וזהו מעליותא של בהמה וחיה שפרנסתם מצויה לגריעותא שחיות רעות שאוכלות בשר תופסות אותם ואוכלות אותם גריעותא שכמה ימים לפעמים יעמדו שאינם מוצאים בהמה לטרוף או בשר לאכול ואפילו כשמוצאין פעמים צריכין להסתכן בנפשם וכתיב (איוב ד יא) ליש אובד מבלי טרף וכתיב (תהלים לד יא) כפירים רשו ורעבו וכתיב בעופות וברמשים שאין להם עצמות. הזבובים יש להם מעליותא שמזונותם מצוים ויש להם כנפים לעוף בהם וגריעותא שעכביש מושלת בהם ומעליותא יש לעכביש שמושלת בהם ועוד שטווה ברוק פעם ופעמים ביום ואין רוק אלא כדי טויה אחת או לכל היותר פעמיים ומטילה כחוט ומבקעת החוט בין שתי רגליה וגריעותא יש לה שהזבובים בורחים פעמים יש לתפוש ופעמים לא יעברו ומעליותא בבהמות שגדלות עם בני אדם שפרנסתם מזומנת וגריעותא ששוחטין מהם. והאדם מעלות טובות יש בו שרודה בכל ויכול לתפוש בידו חרב וחנית וקשת וחיצים ואבנים ויכול למצוא מזונות באדמה ובאילן ובעוף ובדגים ובבהמה ובחיה. ורוכב על בהמות ומרכבות ושוחט בהמות לאכול ולוקח צמרם ללבוש ועורותם לעשות מלאכתו וגריעותם בעמלם ובזיעת אפם אוכלים הורגים זה את זה וגוזלים וחומסים זה את זה וחרדים מחלאים וממות ועצבים על שאין יכולים לעשות תאותם כי אחד בוש מחבירו ויראים מן הקב"ה ומיום דין ומגיהנם. ומנהיגי שמש וירח וככבים ומזלות אין להם מנוחה כמנהיגי ספינות ובמלאכים כתיב (איוב ד יח) ובמלאכיו ישים תהלה בדברים הנשלחים לעשותם שהרי מצינו במלאכים שנדחו ממחיצתם מהפיכת סדום ועד שחלם יעקב והנה סולם מוצב ארצה. וכן הלקו לאליהו על שהגיד על ר' חייא ובניו וכמעשה גבריאל על ענין ירושלים וכמעשה מטטרון על ענין אחר. לפי שכל הסודות על פיו. וכמו שיש גיהנם למטה כן למעלה. שהרי נהר דינור נופל על ראש רשעים בגיהנם ובדינור דן את העליונים ולא בזדון שאין יצה"ר אלא באדם הנברא למטה מן הקרקע ועל מה הם נדונים על דברים שבלא ידיעה וא"ת והלא מלאכים יודעים הכל הרי כתיב (דניאל יב ו) ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות. הרי אין אחד נכנס במחיצת חבירו ואין נכנס בדבר שחבירו ממונה עליו. וכשאין אותם שתחת ידם צדיקים וגזירות ופורענות נגזר עליהם מצטערים. וכתיב (ישעיהו כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום. וכן כדרך בני אדם כמו שבני אדם יראים ממזיקים כך מזיקים יראים ממלאכים מי תכן את רוח ה' כי הקב"ה גוזר מי נעשה חכם ומה חכמתו וכמה שנים וכמה ספרים יעשה יש שגוזר עליו שעושה ספר אחד או ב' או ג' וכן בתלמוד וכן לפתור קרייה וכן בסודות אחרות וכל מי שגלה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגלה לו כי לא גלו לו אלא לכתוב דכתיב (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינותיך חוצה וזהו שכתוב (קהלת יב יד) יביא במשפט על כל נעלם שגורם שנעלם אם טוב שגילה לו אם רע שאינו כתבה. וצדיקים העיקר מוצנע להם לעולם הבא שנאמר (מלאכי ג טז) ויכתב ספר זכרון לפניו. וכתיב (מלאכי ג יז) והיו לי נאם ה' ליום אשר אני עושה סגולה וגו' עד ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו. ובעולם הזה מה שנהנים הצדיקים בעבור תפלתם כעניים הצועקים בשערי עשירים ואל יאמר ירא שמים אני צדיק ופלוני רשע אני יורד והוא עולה הוא עשיר ואני עני למה אשתמרה מעוני והוא עושה מה שלבו חפץ וכל דרכיו מצליחים. לפי שהקב"ה חפץ לטרדו מן העולם הזה אינו ממהר ליפרע ממנו אבל הצדיקים הקב"ה נפרע מהם מעבירה קלה כדי שלא יפרע לעה"ב ועוד שמא הרשע נולד במזל שהוא עשיר וצדיק נולד במזל שהוא עני ועתה הוא לא יאבד ממונו בדבר קלה והצדיק אם נברא במזל עני כמה זכיות צריך עד שיבטל המזל אברהם נולד במזל שלא יהיה לו בן אם לא שגרמו לו זכיות גדולו' לא היה לו בן לכך צדיק ישמור עצמו מעבירה קלה ואל יקנא בעושי עולה כי אם יעשה זכיות מרובים אל יאמר מה זכיות אני יכול לעשות ואני עני ואיני יכול לפרנס עצמו ואת ביתי כי מזונותי מועטים אילו הייתי עשיר אז הייתי עושה צדקה הרי אמרו רחמנא לבא בעי ועוד רבי חנינא בן דוסא היה עני וכל העולם נזונים בזכותו. וכן רבי שמעון בן יוחאי היה י"ג שנים במערה ולא נתן צדקה והקשת לא נראה בימיו ויותר מעלין עליהן מן הצדקה כי דקדוקי עניות לצדיקים טוב להם בכמה ענינים שמא לא היו נותנים כדבעי להם למיעבד ושמא היו נותנים כי אי אפשר לומר שר' חנינא בן דוסא לא היה נותן אלא אותן יסורים והעצבון שסובל בעניות ואינו חושב לרמאות ולעשות עולה הקב"ה חושב לו לטובה ולזכות יותר מצדקה שהיה נותן אם היה עשיר ולא עוד אלא כל העולם נזונים בזכותם והם בדקדוקי עניות ומתביישים. אותו צער הקב"ה מחליף בטובות ומשפיע לשאר טובה לכל העולם ומעלין עליו כאילו הוא נותן מידו וכאילו גרם ועשה בידו אותה טובה ואלו היתה זכותו שסובל יסורים או דקדוקי עניות גרוע מן הצדקה היה נותן להם עושר ויש צדיק שהוא עני אלו היה עשיר היה גאה או עושה דברים שאין טוב להקב"ה ואם תאמר למה נותן לו יסורים של דקדוקי עניות יתן לו שאר יסורים זה יודע הקב"ה באיזה דבר זה או זה יש שמביא עליו עניות כדי שיתחתן באיש שלא היה עושה אלא בעבור העוני ומצוה למלאך לגלגל הגזירה לזה עושר ולזה עוני ונדבקים יחד ויש שיסורים ופורענו' הבאים עליו לפי ששמח לאיד חבירו לכן יסורים או פורענות או דקדוקי עניות באים עליו שנאמר (משלי יז ה) שמח לאיד לא ינקה וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ויש שבאי' עליו לפי שהיה לו לבקש ולהתפלל על בני אדם ולא התפלל ויש בעבור שבקש להקב"ה בכל לבו ובשברון רוחו על דבר שלא נגזר והקב"ה טורדו מאותו דבר על ידי שמביא עליו שאר דברים וישכח הראשונים ויתפלל על האחרונות ויש מי שיסורים באים עליו בעבור שהיה לו לתת לשום אדם מן הדין חייב מדין שמים ולא נתן לו ומביא עליו יסורים כדי שיתן לרופאים עד שיהרהר בלבו אתן לאותו שהייתי חייב. וכשיתן יסיר החולי מעליו כדי שידע שבעבור זה באו עליו למען שיהא נקי לעה"ב ויש שעניים בעבור שאבותיהם עשו עולה וירשו הבנים אותו הממון ונגזר על אותו הממון כליה וכתיב (איוב כ י) בניו ירצו דלים וכתיב (תהלים קט יב) אל יהי חונן ליתומיו וכתיב (תהלים קט יא) ינקש נושה לכל אשר לו וכל זמן שיש מאותו ממון לא יצליחו כדי שיתקיים הגזירה ויש שיהיו עניים מפני שקבלו רבית או שהיה בעירם עושה עולה ולא מיחו או היו מסייעים לעול או שמחים בדבר כלן לבסוף יכלו ויש שנעשה עני בעבור שלא יתן למי שנגזר לו ויש בעבור דברי פה בגאות שנאמר (שמואל א' ב ז) ה' מוריש ומעשיר וכתיב (שמואל א' ב ג) אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם. ויש בעבור שהוציא מפיו דברים קשים ואומר לעניים שמי שיכול לעמול ולטרוח לא אתן לו או מדבר בזיונות לעניים טובים ואינו נותן לקרוביו ונותן לאחרים והקב"ה יהפך לבם לרעה עליו לכך נאמר (ויקרא כה לו) וחי אחיך עמך וכתיב (ישעיהו נח ז) ומבשרך לא תתעלם: