וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃ (פ)
שלחן של ארבע
ולכך ת"ח בעה"ז כבודו בסוף הוא שאמר בס"ת ת"ח גולל בסוף: וצריך ישראל ת"ח שיחלק כבוד לכהן להיות בראש כיון שהכהן ת"ח, אבל אם היה ישראל ת"ח והכהן ע"ה ת"ח מברך ראשון, אמרו במסכת הוריות (יג) בסדר המעלות ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה. ואם רצה לברך על השלחן מי שאינו ת"ח דרך שררה וגאוה במקום ת"ח אין אותו ת"ח רשאי ליתן רשות בזה. וכך אמרו בפ' בני העיר (מגילה כח) כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב מיתה. שנאמר (משלי ח) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. אמרו בהלכות ד"א אל תאכל לחם עם כהן ע"ה שמא יאכילך קדשי שמים:
שולחן ערוך, יורה דעה
רָק בִּפְנֵי רַבּוֹ, הוּא בִּכְלַל כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת (מִשְׁלֵי ח, לו). הַגָּה: וְדַוְקָא כִּיחוֹ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁיָּצָא מִגּוּפוֹ בְּכֹחַ, אֲבָל רֹק בְּעָלְמָא, מֻתָּר, דְּאָנוּס לָרֹק. (תא"ו נָתִיב ב').