חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
חפץ חיים
וְדַע, דַּאֲפִלּוּ אִם שָׁמַע לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, שֶׁהֵם מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרָע, מִצְּוָה לִגְעֹר בָּהֶם וּלְהַפְרִישָׁם מִזֶּה, כְּדִכְתִיב {משלי כ"ב ו'}: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דּרְכּוֹ" וְגוֹ', וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּאֹרַח חַיִּים {בסימן שמ"ג סעיף א'} לְעִנְיַן כָּל אִסוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה*.
ספר חסידים
שורש החסידות כיצד כשאדם מושך את לבו במדת חסידות וקשה עליו מפני שהכל מלעיגים עליו ומביישים אותו ואומרים דברים לצערו ומזכירים לפניו מעשיו הרעים הקדומים לא יעזוב אדם חסידותו מפני הלצנים. ויכנס במדות הטובות מעט מעט יום אחר יום וקובץ על יד ירבה וע"ז נאמר אם חכמת חכמת לך. ועל הלצנים נאמר מחטיאי אדם בדבר שמדברים רע על עושי מצוה וחטא גדול לומר לבעלי תשובה זכור מעשיך הראשונים אחר שזה דש במעשה לכנוס במדות החסידות. ואינו חושש בשחוק הלצנים שיעשו ממנו והעושים כן לזכור מעשיו כאלו נועל דלת בפני השבים ויהא מעלה על לבו שיהא לו זכות גדול וצדקה תחשב לו אשר מתבייש ויראת ה' הטהורה נכנסת לו בלבו ומטהרת לבו וגופו מכל דבר רע מיד שיסייעוהו מן השמים להחזיקו ביראת ה' וכן אמר הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים מזמנין לו לעשות תשובה שלימה כי פתחי תשובה לא נסתמו ומצוה גוררת מצוה. ועתה כאשר יכנס האיש תוך פתחי התשובה יתפלל יום ולילה לפני בוראו שיצילנו ממדת הדין ושלא תבא תקלה על ידו וכאשר יהיה האיש דש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממדתו כי ישרה היא בעיניו מכאן ואילך ידריכנו בעל הישר בדרך ישרה וכן אמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. וכשם שנכנס בקושי בחסידותו כן יותר ויותר קשה לו לעזוב מדתו הטובה מפני הבושה פן יאמרו הבריות אכן נודע הדבר כי האדם יראה לעינים ולגנוב דעת הבריות התחיל זה חסידותו. ואסור לגנוב דעת הבריות ולפי שהחסידות קשה עליו לקבלו בתחלתו טוב להתחילו מבחרותו. שנאמר (קהלת יב א) וזכור בוראך בימי בחורותיך גם כי יזקין לא יסור ממנה. כי תשובת הזקן כאשר זקן ובטלה החמדה דומה לאדם שמדבר לשון הרע וכלתה לשונו ולא דבר יותר אבל בשוב אדם בעודו בכוחו וגבורתו ויצרו מתגבר עליו והרי הוא כובשו הרי זו התשובה המשובחת וגבורה עושה על אשר כופה את יצרו העז והקשה ועל זה נאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר ועל כל דבר שקשה לו לאדם ועושהו שכרו הרבה מאד:
ספר חסידים
כל דבר חסידות לנהוג בכל יום דברים שיצרו קשה עליו כגון רכילות ויצר הרע דברים בטלים שלא לדבר שקר ושלא לראות בנשים. ולדבר דברים בטלים מדברי העולם ללכת לטייל על הכל יש יצר. וכן לא ישבע כלל ושלא להזכיר שם שמים לבטלה וכל כיוצא בזה שנוהג תמיד ויצרו מתגבר עליו ואין יכול לעמוד בפניהם אא"כ מילדותו החזיק בהם לכך יחנך אדם בניו באלה בקטנותם. גם כשיזקין לא יעזבם ולא יניחם שנא’ (משלי כב ו) כי יזקין לא יסור ממנה. [הרי טלית ותפלין שהרבה מן הטובים היו רוצים להתעטף בציצית ולהניח תפלין ומונעים מפני הבשת] וכל דברים דעלמא שיתנהג האדם בקטנותו כשיהיה גדול ויחפוץ לעזוב קשה תהיה עליו כמיתה אבל כשיחזיק האדם בתורה ובמצות ובמעשים טובים קשה לו לפרוש מהם מפני הבשת. שימרו הבריות כל מה שעשה עד הנה כדי לגנוב דעת הבריות כדלעיל. חסיד נקרא על שם חסדים. עוד חסיד נקרא על שם והחסידה שתרגום אונקלוס וחוריתא וכתיב (ישעיה כט כב) ולא עתה פניו יחורו לשון בושת והלבנת פנים מה שמביישין אותו ומלבינין פניו. והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו ולא בייש פני אדם נקרא חסיד ולעתיד לבא פניו מבהיקין. ויזכה לשבת בשבע כתות המקבלות פני שכינה ונהנות מזיו השכינה שנא’ (ישעיה ס א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה והלכו גוים לאורך ומלכי' לנגה זרחך. אלו שבע כתות נהנות מזיו שכינה: