פֶּֽן־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃
ספר חסידים
ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה כת שקרים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת לצנים וכולן מקראות. כת שקרים דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וגם במלחמת אחאב כשבא ושאל אל הנביאים אם יצא אליהם בא רוחו של נבות לפני ה' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר צא ודרשו חכמים צא ממחיצתי. חנפים כי לא לפניו חנף יבא. מספרי לשון הרע שנאמר (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע לא יגור אתך רע לא יכנוס במחיצתך. לצנים לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך. בני אדם לצנים מערבבין את העולם לשון הרע מספר בגנות של חבירו אפילו דבר אמת וגם משל הדיוט הוא. מי שהוציא שם רע על חבירו או חרפו בחרפות שלא היה חשוד בה ולא הכיר אדם בה מעולם וזה גילהו אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן את אשר עותו ואינו יכול להחזיר חרפת חבירו. וזה שאמר שלמה בחכמתו פן יחסדך שומע וכן שנו בתלמוד ירושלמי מי שסרח על חבירו תחלה והלך ובקש ממנו מחילה פעם ראשונה ושניה ולא קבל ממנו יעשה שורות של בני אדם ויפייסנו בפניהם הדא הוא דאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי לפלוני והרי נחמתי ואם עשה כן פדה נפשו ממות דכתיב בתריה פדה נפשו מרדת שחת אמר רבי יוסי הדא דאמר באותו שלא הוציא שם רע על חבירו אבל הוציא שם רע אין לו מחילה עולמית ציער אדם כאילו ציער עולם מלא שכל מה שבעולם יש באדם רקק בפניו ולא הגיע בו הרוק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אפילו ציער כל שהוא על כל צער וצער שהוא מצער את חבירו יענש בדיני שמים שנאמר (קהלת יא ט) כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט על כל נעלם. רבותינו דרשו מאי על כל נעלם זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס. ויש אומרים זה הרוקק ולכן כל יראי ה' הצדיקים אשר אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם יהיו נזהרים למחול מיד להורג כינה או רוק או עושה כל דבר מאוס שלא יהא נכשל על ידם. ומעשה בחסיד אחד שהיה מכסה כל הרוקים שהיה מוצא במקו' אשר ידע אשר יהודי עשאו והיה מוחל לו ולפיכך היה מכסהו שלא יבא אחר ויראוהו ויהיה נמאס ולא ימחול לעושהו ויהיה העושה נכשל ואחריו הוא טוב לנהוג. אם טוב אם רע סיפיה דקרא דרשו זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא על טוב זו הוא עומד בדין לפי שמביישו וכן הנותן לאשה בסתר שהוא מביא עצמו לידי חשד שנאמר (במדבר לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל ועוד שהוא מכשיל את החושדים אותו ונענשים על ידו שכל החושד בכשרים לוקה בגופו מנלן ממשה רבינו שאמר והן לא יאמינו לי מיד נצטרע וגם שלא יקבלו ממנו כשמוכיח אותו שיאמרו לו כך וכך עשית ואתה מוכיח אותנו לפיכך גבאי צדקה לא יטרח עני במלאכתו חנם מיראתו אותו לפי שהעני נהנה ממנו אלא א"כ בדבר מצוה שלא יחשדוהו הקהל לאמר הוא מחלק יותר לזה ממה שמחלק לאחרים משום שיעסוק במלאכתו והתורה אמרה והייתם נקיים מכל דבר רע דברי גרמא שאדם גורם במזיד וגורם צער לחבירו נענש עליו ואותם הגונבים או לוקחים דבר או מצניעים אותו כדי שיבקשנו בעל הדבר ויצטער עליו עובר בלאו. ודרשו חכמים לא תגנובו על מנת להקניט על מנת לצער אף אם עשה צער לבהמה בחנם כמו שמשים עליה משאוי יותר מכדי הראוי ומכה אותה והיא אינה יכולה ללכת בא לדין על שציער בעלי חיים. וכן המושכים אזני החתולים להשמיע צעקתם הם חוטאים גם דרשו חכמים ביום הזה אכה כל סוס בשגעון ורכב בעורון עתיד הקב"ה להפרע עלבון סוסים מרוכביהם על שהכו אותן במגפיים שקורין ספרונ"י בלע"ז:
ספר חסידים
וראוי שנדע כי כל העונות מתכפרות בתשובה אלא עון המתעה את הרבים והמתע' אותם בנימוס רע ובטעות רע ובהוראה שהורה אותם שלא כתורה ושלא כהלכה לימדם. אין עונו מתכפר מפני שאין יכול לתקן מה שעיות. ואינו יכול להשיב את הרעות אשר לימד אותם וחטאת הרבים תלויה בו ועליו נאמר (משלי כח י) משגה ישרים בדרך רע. והשנית מי שמוציא שם רע על חבירו חרפו בחרפה אשר אינו חשוד בה ולא הכירה אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן מה שעיות. ואינו יכול להשיב חרפת חבירו עליו נאמר (משלי כה י) פן יחסדך שומע. והשלישית מי שיש בידו גזל ועושק ואינו משיב גזילתו ועליו נאמר (ויקרא ה כג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל. ועוד כתיב (יחזקאל לג טו) חבל רשע ישיב גזילה לכך אם מת בעל הגזילה. חייב הגוזל להשיב ולהחזיר הגזילה ליורשי המת. שנא' לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ואם אין לו יורשים חייב הגוזל להפקירם ולעשותם קדש. ועוד יש מן העונו' שאין מתכפרי' אלא לאחר נקמה ופרעון בעה"ז. והם ד'. הראשונה שבועת שקר. ובה נאמר (שמות כ ו) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. השני שופך דם נקי כמו שכתו' ונקיתי דמם לא נקיתי. השלישי הנואף עם אשת איש כמו שכתוב הבא אל אשת רעהו לא ינק' כל הנוגע בה. הרביעי המעיד עדות שקר ככתוב עד שקרים לא ינקה אלו עונות אם יעשה אדם אות' ויעשה מהם תשובה יפרע ממנו היוצר בעולם הזה בפרעון קל בשביל שנאמר בהן לא ינקה ואח"כ ינצל מדינה של גיהנם וגם יש רשע שבכלל עונותיו נצורים ושמורי' ליום הדין. ואחר כך שב מרשע' ועושה תשובה וחזר מחטאו ועזב חובתו ונתחייב שילקה על זדונו בזה העולם וילקה וינקם ממנו בעולם הזה על אשמתו. כדי שיקרע גזר דינו. וכיון ששב מרשעו ועשה תשובה. התחילו היסורים לבא עליו. והנגעים שולטים בו. לפיכך תמהו כל רואיו ממעשיו. וחשבו בלבם שמא אלו היסורים הם פרי הצדקות שהתחיל לעשות. ונתפתו בו השוגגים וטעו בזה הדבר אחר הרהורים ולא ידעו היסורים שבאו עליו הם פרי העונות הראשונו' שעש'. וכיון שמתנחם עליהם ועוזבם ועושה תשובה. כבר בטלו מלשמור אותם לעוה"ב. נידון עליהם בעוה"ז לפיכך יאחז צדיק דרכו: עד כאן העתקתי מספר שיסד רבינו סעדיה גאון ז"ל