יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא־פִ֑יךָ נָ֝כְרִ֗י וְאַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃
ספר חסידים
שורש ענוה במקום שיש גדולה וכבוד ירחיק עצמו ולא יכלול עצמו עם שאר בני אדם כיצד שהיה לפני רבו וזכר קשיא או תמיה אשר תמה או תירוץ אשר תירץ אל יאמר לרבו או לחבירו כך תרצתי או כך הקשיתי אלא כך הקשית כדי שלא יהנה לבבו ועוד יתן לרבו או לחברו הכבוד ולא לו וכן מצינו במשה שאמר ליהושע בחר לנו אנשים מכאן למד ר"ג שפי' מלתא באנפאי ובאנפי חבראי ועוד כתיב' שאמר הקב"ה לישעיהו את מי אשלח ומי ילך לנו מכאן למדה תורה דרך ענוה לרבני' ואם יקשה בעיניך למה כתיב את מי אשלח ולא כתיב נשלח שלא יאמר שתי רשויות הן וצריך שיקדים שם חבירו לשמו לכל דבר, בל' לעז בו"ש אימ"ניי ולא יאמר מנ"יי איבו"ש כמו שהיו עושין ב"ש וב"ה שהי' כל אחד מזכיר טעמו של חבירו קודם טעמו כאשר הוא מספר שניהם ואף בדברי העולם. וכשיושב בישיבה ויודע קשיא ותירוץ טוב אל יקפוץ לאמרו עד שיראה שלא ישימו על לב אז יפתח פיו וכשהוא שומע על חבירו מדבר דבר אחד והוא יודע אותה כמו כן אל יקפוץ ואל יכנס בדברי חבירו לומר ידעתיה אלא ישתוק וישמענו כי פעמים רבות יהיה אשר ישמע בדבר טעם אשר לא שמע וגם מה הנאה יש לו להתפאר בדבר לאמר גם כמוך ידעתי. סוף דבר כל מה שאדם יכול למעט כבודו כדי להגדיל כבוד יראי ה' צריך לעשו' שנא' נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד ואם יראה שאחרי' מתכבדי' בענוה ולו הבושת ישמע להם כגון שהם גדולים ממנו והם אינם רוצי' לילך לפניו כלו' אף ענוי' אנחנו ובזה הוא מתבייש שיש לו לילך לפניהם וקיבל הבושת שדוחקי' אותו שילך והוא מצטער פן יאמרו עליו כמה הוא חצוף זה אשר הולך לפנינו שאנו גדולים ממנו כמה הוא מתגאה ובזה מתכבדים הם אעפ"כ יש לו לקבל הבושת כדי לכבדם ולהם יחשב חטא ועון שמתכבדי' בקלונו. אל יכבד את חבירו במה שמתבייש כגון שקוראין לו בשמו והוא קוראו רבו כי אין זה כבודו כי הוא מתבייש בזה ודומה לו ללצנות וללעג ולא יכבד שם רבו בפני רבו אחר ולא את רבו בפניו שיאמר לרבו פלוני רבך שהרי אמרו לו תלמידיו לרבי אלעזר על רבו רבן יוחנן בן זכאי כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו ואל יהנה מענוותנותו כבר אמרנו שלא ישבח אדם בענוה שלו שנא' יהללך זר ולא פיך ואם רוצה לשבח עצמו לתלמידו ולחבירו כדי שילמד מדרכיו יכול הוא לשבח את עצמו כמו שאמר דוד ואהיה תמים עמו כי שמרתי דרכי ה' וכן מצינו אותו שהגיד לתלמידיו במה האריך ימים. אל יעמוד אדם במקום שמשבחים אותו שאי אפשר שלא יהנה בו כל זכיות שאדם עושה ואינו ענוה כמו תבשיל בלא מלח וכל ענוה שאין בא יראת שמים כמאכל בלא תבלין העוה"ז כנגד העוה"ב כמו ישן כנגד ער בחלום אין מתבייש שאם היה מתבייש לא היה נראה לו כאילו [שוכב עם האשה ומשחק עמה] ולא היה עושה דברים שאדם מתבייש בהם כשהוא ער והטעם לפי שהחלומות באים על ידי הרהורים וכשאדם מהרהר אין מתבייש מן הרהורים שאין אדם יודע ומבין שחבירו מהרהר בלבו לפיכך אינו מתבייש בחלומו ומי שהוא י"ש בכל לב שירא מבוראו מלהרהר דבר רע כשהוא ער גם לעולם לא יבא לו הרהור רע בחלומו. וכן אמר יחזקאל ונפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי קרי בליל' וכן דרשו רבותינו ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה:
ספר חסידים
מעשה בחסיד אחד שהלך אחיו למקום אחר וכששב אמר לאחיו במקום שהייתי שם אמרו עליך שאתה עושה הרבה מעשים טובים ואינך עושה כך וכך אמר החסיד לאחיו מה שלא עשיתי כך וכך כי אם קודם שאני מתחיל לעשות חסידות הרגילות מה שאין אחרים עושים אני חושב אם אוכל לעשותו אז אני מתחיל פן יהיה חלול ה' בדבר וזה הדבר קשה לי לעשות ממעשה אחר שאומרים שאני עושה וכשאדם מת ואומרים כך וכך עשה נפרעים ממנו שלא עשה על כן אדחיק את עצמי לעשותו כגון שאומר שלאחר שהיה משמש מטתו שהיה טובל קודם שיתפלל או תשע קבין מים היה שופך עליו. וכן שוחט ובודק אני בעצמי ומעיין אחר המנקר הבשר ולא הייתי מאמין לאחרים אבל שאר דברים שתלוי בעושר ובעניות כשהייתי יכול עשיתי. כגון שלא הייתי מניח לשפחה או לאותם שהיו עוסקים במאכלי לתפוש הנר של חלב פן יטפטף על המאכל אלא בנר של שמן או של שעוה. וכשבאתי לידי עוני לא יכולתי לעשות זה אינו חילול ה' כי אמרתי עני אני ואנוס. יהללך זר ולא פיך אדם שנקרא אביו רבינו כגון רבינו יעקב ושם בנו ראובן אל יחתום כך ראובן בן רבינו יעקב כי אם ראובן ואפי' כמשה רבינו לא יחתום את שמו אני פלוני בן רבינו פלוני הקדוש או החסיד שנאמר (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך ואף בחתימת שמו. ויהללו בשערים מעשיה ולא היא. ואל ישבח הוא בעצמו לא את אביו ולא את אמו שנאמר (שיר השירים ו ט) ראוה בנות ויאשרוה: