פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כָּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
שולחן ערוך, חושן משפט
ראה הדיין זכות לא' מהם ובע"ד מבקש לאמרו ואינו יודע לחבר הדברים או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים:
אבודרהם
ושאינו יודע לשאל את פתח לו כמו פתח פיך לאלם. בפרש' בא אל פרעה כתוב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר. לא נאמ' בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת לבנך דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם
רָאָה הַדַּיָּן זְכוּת לְאֶחָד מֵהֶן וּבַעַל דִּין מְבַקֵּשׁ לְאָמְרָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְחַבֵּר הַדְּבָרִים. אוֹ שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּטַעֲנַת אֱמֶת וּמִפְּנֵי הַחֵמָה וְהַכַּעַס נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אוֹ נִשְׁתַּבֵּשׁ מִפְּנֵי הַסִּכְלוּת. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְסַעֲדוֹ מְעַט לַהֲבִינוֹ תְּחִלַּת הַדָּבָר מִשּׁוּם (משלי לא ח) "פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם". וְצָרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין: