קהלת א:ז הלכה: בן איש חי, אגרת השבת וסידור רש"י

לזה אמר מה טובו אהלי יעקב - אלו בתי מדרשות שמלאים תורה, משכנותיך ישראל - הם בתים ששוכנים בתוכם שגם בהם נשמע קול תורה בקבע כנחלים נטיו - כדרך הנחלים דכתיב בהו "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת" (קהלת, א) -- כן ישראל ההולכים לבית המדרש לעסוק בתורה, שם הם שבים למחר שאין מבטלים קביעות שלהם. גם הם הולכים אל הים - זה בית המדרש, והים איננו מלא - מהבל פיהם אלא הבל של תורה יצא מפיהם תיכף עולה למעלה בשביל שהוא קול תורה לשמה. וכאשר הבאתי בדרושים באותו מעשה של הרב בתוכחות מוסר להתלמידים באומרו אני רואה המדרש מלא תורה דהוכיח שאין לומדים לשמה לכך אין הבל תורתם עולה למעלה. ולכן דימה אותם לנחלים בשני עניינים אלה הנזכרים בקהלת על נחלים ההולכים אל הים.

והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב והארץ כמו המוצק באמצע.³³ לדעת ראב״ע ״השמים״ הנזכרים במעשה בראשית אינם הגלגלים הגבוהים רק הם הרקיע שמעל הארץ והם מקור יסוד האש: ״השמים בה״א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר…ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג). והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב ״בל ישובון לכסות הארץ״ (תהלים קד ט).³⁴ ״הזכיר ׳בל ישובון׳ לאות כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים, ובחפץ השם דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר״ (פירוש תהלים קד ט). והרוח סביב המים. ואלה הארבעה מוסדים, שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש.³⁵ מעשה בראשית הוא בריאת ארבעה היסודות ותולדותיהם, ואין המקרא מספר על בריאת העולמות העליונים: ״לפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג), ועוד שם: ״כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוייה והשחתה (העולם השפל)״ (שם א ב, עמ׳ יד). וככה ״לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה״ (איוב כח כה), ״כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה״ (שם כח כד).³⁶ ״לא יוכל האדם לדעת אלה הענינים כי אם הבורא לבדו שברא הארבעה המוסדות והם הארץ השמים והרוח והמים, והם נזכרים בשני הפסוקים״ (פירוש איוב כח כב). וככה ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ…מי תכן את רוח ה׳״ (ישעיה מ יב-יג). וככה ״מי עלה שמים וירד״ (משלי ל ד), והשלשה אחרי ״שמים״.³⁷ לשון הכתוב ״מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע״. וככה ״״וזרח השמש״ (קהלת א ה) כנגד השמים, ״והארץ לעולם עמדת״ (שם א ד), ״סובב סובב הולך הרוח״ (שם א ו), ״כל הנחלים הולכים אל הים״ (שם א ז).³⁸ כל זה כתב ביסוד מורא: ״דברים רבים במקרא צריכים פירוש. כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים, שהן שמים וארץ ורוח ומים. והנה ׳וזרח השמש׳ (קהלת א ה) כנגד השמים, ׳והארץ לעולם עומדת׳ (שם א ד), ו׳סובב סובב הולך הרוח׳ (שם א ו), ואינינו פיאה כלל, ו׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ (שם א ז). ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית, ׳את השמים ואת הארץ׳ (בראשית א א), ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (שם א ב). וכן ׳מי מדד בשעלו מים וגו׳׳ (ישעיה מ יב), ׳מי תכן את רוח ה׳ וגו׳׳ (שם מ יג). וככה ׳נוטה שמים כיריעה׳ (תהלים קד ב), ׳יסד ארץ על מכוניה׳ (שם קד ה), ׳עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט׳ (שם קד ד), ׳המקרה במים עליותיו׳ (שם קד ג). וככה ׳כונס כנד מי הים… ייראו מה׳ כל הארץ׳ (תהלים לג ז-ח). וככה הזכיר ׳בדבר ה׳ שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם׳ (שם לג ו). וככה ׳לעשות לרוח משקל׳ (איוב כח כה), ׳כי הוא לקצות הארץ יביט׳ (שם כח כד). וככה ׳מי עלה שמים וירד וגו׳׳ (משלי ל ד)״ (שער א, פיסקה ו, עמ׳ 80–79). ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם.³⁹ ״ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא, כמים וכאש״ (פירוש הרגיל לבראשית א א, עמ׳ יג). ובשיטה אחרת לבראשית א א (עמ׳ קנה) כתב: ״הגאון אמר כי בראשית בריאה ברא ה׳ השמים, שהם כמו הקו הסובב בעגול, והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, ואחר שהקו והמוצק נבראים, הנה האש והמים, שהם בין הקו ובין הנקודה, נבראים, על כן לא הזכירם הכתוב״.

וששאלתם וקרא זה אל זה ואמר, ותשאני רוח, מה יש לקרות ולתרגם ומה טעם קבעום חכמים בסדר קדושה, דבר זה כך מנהג הראשונים, מקום שיש שם תלמידי חכמים כשהיו מתפללין והיו נופלים על פניהם, ומקדשין, לאחר שעונין יהא שמא רבא מברך, היו מביאין נביא וקורין בו כמה פסוקים, הן יתיר הן חסר, ומתרגמין ואחריהן קורין קדוש קדוש קדוש, ואומרים ותשאני רוח ומתרגמין כדי לסיים בשבחו של הקב"ה, ואח"כ מקדשין ועוסקין בתורה, ואם רצה במשנה עוסק. בתלמוד עוסק, וכל כך למה, כדי לקיים מה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, אבל כיון שרבתה עניות ודלות, והוצרכו חכמים למעשה ידיהם, לא היו יכולין להתעסק בתורה תמיד ולשלש בכל יום, וסמכו רבותינו על התלמוד לבדו, כמו שאמרו חכמים כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא (קהלת א' ז'), זה תלמוד שמקרא ומשנה ומדרש בו. ועקרו לקרות בנביא בכל יום אחר תפילה, ואע"פ שעקרו לקרות בנביאים, שנים פסוקים הללו לא עקרו, כלומר וקרא זה אל זה ואמר, ותשאני, ועדיין הם קבועין ועומדין, ומפני מה לא עקרום, שקדוש משולש הוא ק' ק' ק' ישלשהו ג' פעמים בתפלה. גמרו את התפלה אומר החזן קדיש, ואח"כ [נפטרים] העם [לבתיהם] לשלום: