קהלת ב:יד הלכה: בן איש חי, סידור רש"י ושולחן ערוך, אורח חיים

ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו, נרפא הנתק טהור הוא, וטהרו הכהן (ויקרא יג, לז). יש להבין הלשון כפול, דדי לומר "טהור הוא", או יאמר "וטהרו הכהן" בלבד? ונראה לי, בסייעתא דשמיא, דרמז הכתוב לפי דרכו, דאל יחשוב האדם – כל מי שרוצה לגשת אל הקדושה והטהרה, הפתח פתוח לפניו; אלא באמת רק מי שהוא שרשו טהור, שיש לו סימן המעיד על שרשו בטהרה, הנה זה יכול להיות טהור אף-על-פי שנטמא; אבל מי שאין לו שורש בטהרה, אי אפשר לגשת לטהרה להיות טהור. ועיין בספרי הק' "אדרת-אליהו", בפרשת קדושים, המעשה של הרב רבי שלמה בן שמעון ז"ל. לזה אמר "טהור הוא, וטהרו הכהן", רוצה לומר, אם שרשו טהור, אז "וטהרו הכהן" עתה שיוכל לקבל טהרה חדשה. ולכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נט.): עכו"ם שעסק בתורה, חייב מיתה, כי התורה מטהרת, ועכו"ם אין לו שורש במקור הטהרה למעלה, ולכן לא יוכל לגש אל התורה הקדושה והטהורה; אך ישראל; ששרשם הוא במקור הטהרה למעלה, יכולים לעסוק בתורה. לכך נתן השם יתברך לישראל אות ברית-קודש, שהוא אות וסימן להם ששרשם הוא במקור הטהרה, כדי שיהיו יכולים לעסוק בתורה. לכך אומרים בברכת-המזון: "על בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלמדתנו", דתלה זה בזה. ובזה יובן הכתוב (קהלת ב, יד): "החכם עיניו בראשו", שהוא שרשו – שראוי לחכמת התורה מצד שרשו. או "עיניו בראשו", הוא אות ברית-קודש שנקרא "ראש הגויה", שזה הוא אות וסימן לישראל שהם ראויים לעסק התורה; אבל "הכסיל", הוא העכו"ם, "בחשך הולך" – "חשך" הוא מקום הטומאה, שרשו שם, ואי אפשר להיות נכנס למקום טהרה; ולכן על לומדי תורה כתיב (תהילים א, ב-ג): "בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים"; והינו כי טבע המים הנמשכין ובאין ממקום גבוה, והולכין בצינורות ויורדין למקום נמוך, הם חוזרין ועולין מאליהם בצינורות העומדים בצד השני עד גדר גובה המקום שבאו משם. וכן תמצא דבר זה בישראל שעוסקים בתורה – שכל אחד יוכל לעלות כפי גובה מקום שרשו שנחצב ממנו; ולכן המשיל לבעל תורה "כעץ שתול על פלגי מים", לומר כי יש בו טבע המים; ולכן כתיב בישראל (ישעיה לב, כ): "אשריכם זרעי על כל מים"; ולכן גם התורה עצמה נקראת "מים" (ב"ק יז.), לרמוז שהעוסק בה, יש בו כהנהגת המים. ולכן הטל של תחיית-המתים יועיל לישראל דווקא, יען כי הטל של התחייה יורד ממקום גבוה ועליון שהוא מקום החיים; ולכן ישראל ששרשם במקום החיים, יהיה להם הטל כמו צינור, שיעלו בו הנפשות שבקבר עד מקום החיים לקבל חיות משם להחיות הגופים שבקבר, כטבע המים שהם עולים בצינור עד מקום שבאו ממנו. ובזה יובן הפסוק באיוב, פרק כט (פסוק יט): "שרשי פתוח אלי מים, וטל ילין בקצירי", רוצה לומר, "שרשי פתוח" לנגדי, "אלי מים" – כדמיון המים שיכולים לעלות מאליהן עד גובה מקום שרשן, כן אנוכי אוכל לעלות עד מקום שרשי, ולכך "וטל" של התחייה "ילין בקצירי" – שיעלני עד מקום העליון ששם מקור החיים, לקבל חיות משם. ובאפן אחר נראה לי, בסייעתא דשמיא רמז הכתוב: "החכם עיניו בראשו וכו'" – החכמה והשכל הם בראש האדם; ואם האדם לא יקשר ויחבר עין הראות שלו בחכמה והשכל שבראשו, לא ידע איך יעבוד את השם יתברך, ולא יבין ולא יכיר ולא יבחין בין האסור למותר ובין טוב לרע; ולזה אמר "החכם עיניו בראשו", רוצה לומר, עיניו קשורה ודבוקה בחכמה והשכל שבראשו, שבזה ידע מה האסור ומה המותר; והכסיל, שאינו מחבר עיניו בראשו, הנה הוא כהולך בחושך, דאם יש גבשושית, נתקל בה; ואם גומה, נופל בתוכה; כן זה – יזדמן לפניו דברים האסורים מן התורה או מדברי סופרים ונכשל בהם, כי אינו מבין בין אסור למותר ובין רע לטוב. על כן מצווה על כל חכם להודיע להמון העם יסודי ושרשי ההלכות באיסורי תורה ודברי סופרים, כדי שאם יזדמן דבר לפני השומע, יבוא לבית הספק וישאל להמורה; ואם אינו יודע שורש דבר, איך יסתפק כדי שיבוא לידי שאלה? והנה נודע – רב דברים שהם עניני אכילה, מסורים ביד הנשים, ואם אין להם ידיעה כלל, איך יסתפקו כדי שישאלו? ולדוגמא אבוא להעיר בזה: הלוא תראה שדיני טרפיות רבו מאוד, ואיסורם חמור מאוד; אך טרפיות של בהמה מסורה בידי שוחטי מתא, שהם מומחים ויודעים להכשיר ולהטריף; אבל טרפיות השייכים לעופות, אין השגחת שוחטי מתא עליהם, כי אחר שחיטה נמסרים העופות שלמים לנשים או למשרתים, והן פותחין ורואין מה שיש בתוך העופות, ואם הם פתאים לגמרי ואין יודעים שורש המותר והאסור, נמצא הם נכשלים בטרפיות ומאכלים אותם לבני-הבית, כי עיניים להם ולא יראו מחמת חסרון ידיעה; על-כן כל איש חכם בעירו ובמקומו צריך שיודיע להמון העם ראשי פרקים מהלכות טרפיות השיכים לעופות, כדי שישימו לב וידעו במה להסתפק כאשר יראו איזה שינוי לפניהם, ויבואו לשאול פי המורה, ויורה להם המעשה אשר יעשון להלכה.

ואומר ברכו ועוד שהוא מאריך בקולו הצבור אומר' בלחש יתברך וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים וגו', ועונין הצבור ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והוא אומר בלחש שהוא משובח ומפואר על ברכה ותהלה, והוא חוזר ופותח ביוצר אור, וחותם ביוצר המאורות ואומר אהבה רבה אהבתנו, וחותם הבוחר בעמו ישראל באהבה הרי שתים לפניה, וקורין קרית שמע בכוונה בשמיעת האזנים ובדקדוק אותיות, וקריאותיה כל אדם כדרכן דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר כל אדם יעמדו שנאמר בשכבך ובקומך (דברים ו' ז') ובית הילל אומרים כל אדם קורין כדרכן, ומאי כדרכן כי ההיא דתנו רבנן בית הילל אומרים עומדין וקורין ויושבין וקורין עוסקין במלאכתן וקורין בוהיה אם שמע תשמעו אבל בפרק ראשון מבטלין ממלאכתן וקורין, ומדקתני במתניתא בית הילל אומרים קורין כדרכן וקא מפרש בברייתא עומדין מטין יושבין עוסקין, ולא עומדין דוקא ולא מטין דוקא ולא יושבין דוקא, ולא עוסקין דוקא, כי היכי דמתרמי ליה לאיניש, אי אזיל באורחא אורחיה למיקים ולמיקרי כי קאים, אבל כי מסגי [לא], דקיימא לן [עד] על לבבך בעמידה, (אי נמי) [ואי גני אמידי] כגון אינש דאניס ולא מיגני אפרקיד, אלא כגון דמיסמך על סטר ימיניה, או על סטר שמאליה, שרי ליה למיקרי קרית שמע אבל אפרקיד אע"ג דמצלי אסור, ודאי כי אורחא דכולי עלמא [דעיילי] לבי כנשתא דמכנפין ויתבין וקא אומרים פסוקי דזימרא כדיתבי ופתחי ביוצר [אור וחותמין ביוצר] המאורות ובהבוחר בעמו ישראל באהבה כי יתבי הן הכי נמי מיבעי למקרי קרית שמע כי יתבי, [והני] דמתחזי מחמירין אנפשייהו למימרא דמקבלינן מלכות שמים בעמידה טעות הוא בידם, והדיוטות ובורות ושטות למה להו לאישתבושי כולי האי, כבר קיימא לן הילכתא כבית הילל בכל התורה כולה, ובכמה דוכתי גרסינן (גמרא) [בגמרא] בית שמאי במקום בית הילל אינה משנה, ובכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הילל בכולי תלמודא לא מתוקמא הילכתא כבית שמאי, אלא (פשיטא) [בשית] כדאמרינן התם, ותו ארבע דתנן (בברייתא) [בבחירתא] חזרו בית הילל להודות לבית שמאי אבל בכולי תלמודא הילכתא כבית הילל, ולא סגי להו (דעבדי) [דלא עבדי] כבית הילל, אלא [אפילו] כבית שמאי לא עבדי, דאי כבית שמאי בצפרא מעומד ברמשא מוטה, ואינון לא שנא צפרא ולא שנא רמשא מעומד, יש לך כסילות גדולה מזו, מכדי מאן תקינו קרית שמע ערבית ושחרית רבנן נזיל בתרייהו כי היכי דעבדי בתרתין מתיבתא ובכל אספמיא, ובכל קהילות שבארץ אשכנז כולם זכורים לאלף טובות וברכות שכולם מלאים מצות כרימון ומעשיהם מעשים נאים ומחמירים בבדיקת טרפות ובטבילת נידה, ובכל מה שראוי להחמיר אבל בקרית שמע מיושב, ואותם האנשים שאומרים כמנהג ארץ ישראל אנו עושין (אלא) [הלא] כך גרסינן בתלמוד ארץ ישראל תנא בת קול יצתה ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים הם, אבל הלכה כבית הלל לעולם. ועוד באותו עניין בתלמוד ארץ ישראל עד שלא יצתה בת קול המחמיר על עצמו כחומרי אילו וכחומרי אילו, עליו הכתוב אומר [הכסיל] בחשך הולך (קהלת ב' י"ד), כקולי אילו וכקולי אילו רשע אלא אי כדברי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון אי כדברי בית הלל, [כקוליהון וכחומריהון], אבל משיצאת בת קול הלכה כבית הלל לעולם, וכל העובר על דברי בית הילל חייב מיתה, ובתלמוד שלנו בעניין אותה הלכה רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה, דתנן אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל. והנך אינשי דקא יתבין וכדמטי זמן קרית שמע קיימי בצפרא (לא) עבדין כבית שמי (ועבדין) [ועברין] (כבית) [אדבית] הילל. (ואי קאי) [ואיכא] בידיהו תרוייהו דרב נחמן בר יצחק ודבתר בת קול וכי שרו בית הלל בעומדין ממרייהו כחסף תביר דלית ליה (מיעוטא) [ממשא], מי קתני בית הילל [אומרין קורין] בין עומדין בין יושבין בין מטין, עומדין וקורין יושבין וקורין (תתני) [קתני] והכי קאמרו עומדין לא צריכי למיתב יושבין לא מבעי למיקם, אלא כי אורחייהו, [וכיון] דאמרינן כל העובר [כו'] מאן דמשני מיתקרי עבריינא, ותו קא גרסינן בגמרא דארץ ישראל רב הונא בשם רב אידי רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד, מה אם היה יושב עומד, אלא אם היה מהלך עומד:

יְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, וְאַף אִם הוּא שָׂבֵעַ יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ בְּכַבֵּיצָה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לֶאֱכֹל אֵינוֹ חַיָּב לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ (קֹהֶלֶת ב, יד) שֶׁלֹּא יְמַלֵּא בִּטְנוֹ בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כְּדֵי לִתֵּן מָקוֹם לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. הַגָּה: וּמִי שֶׁלֹּא אָכַל בְּלֵיל שַׁבָּת, יֹאכַל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (הָרֹא"שׁ פֶּרֶק ע"פ).