שופטים ט:יג הלכה: שלחן של ארבע, אבודרהם, ספר האורה וספר חסידים

ברכה ג' בורא פרי הגפן. ואין לומר שהפת פוטרו לפי שהיין קובע ברכה לעצמו. ברכה זו היה ראוי לנו לומר בורא פרי העץ אך למעלת היין הזכירו שם האילן שהוא הגפן, ואלמלא שרצו להזכיר שם הגפן לחשיבות היין היה אפשר להם לתקן ולברך בורא הענבים עצמן שהם פרי הגפן והיין הוא הפרי היוצא מן הענבים כמו השמן פרי שיוצא מן הזיתים, ולפיכך תקנו לברך בפה"ג אע"פ שעל דרך האמת הענבים הן פרי הגפן אך נקרא המשקה הנסחט מן הענבים פרי כענבים עצמן וזה משני שהוא חשוב יותר מן הענבים כשמן שהוא חשוב יותר מן הזיתים, ובעלי התוספות ז"ל נשאו ונתנו בדבר זה הרבה והוכיחו כי היין אינו נקרא פרי כדתנן במס' בכורים מראשית כל פרי האדמה פרי אתה מביא לבכורים ואי אתה מביא משקה לבכורים וא"כ אין היין פרי, אמנם העלו לסוף דבריהם ואמרו כי היין נקרא פרי מגזרה שוה דפרי פרי מערלה דאמרינן במסכת ערלה אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הענבים או מן הזיתים שהוא יין ושמן. ושמע מינה דכיון דלגבי ערלה נקרא היין פרי הכי נמי לענין ברכה נקרא פרי ומשקים היוצאים מהן כמותן. ומעתה ראוי לברך על היין בפ"ה וכן להזכיר שם הגפן ולומר בפה"ג, וכן בארו לנו חז"ל על מעלת הגפן הוא שאמרו במס' ברכות מנין שאין אומר שירה אלא על היין שנא' (שופטים ט׳:י״ג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, וכן הקשו בתוס' והא על כמה דברים אנו אומרים הלל כשהיו באין מן המלחמה כדאי' ביהושפט בדברי הימים, וכן בי"ד בניסן כשהיו שוחטין את הפסח, ותירצו דהכי פירושו מנין שאין אומרים שירה בשום ענין של מזבח כגון זריקת הדם והקטרה ונסוך המים או שאר דברים של מזבח אלא על נסוך היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי ואמרו באגדה תתקכ"ו מיני ענבים נבראו בעולם כמנין תירוש"י וכולם לקו בחטאו של אדם ולא נשאר לפנינו אלא אחד. וכן עוד למעלת הגפן ימשלו הנביאים תמיד כנסת ישראל לגפן וזהו שאמר הכתוב (תהילים פ׳:ט׳) גפן ממצרים תסיע, ועוד יש בזה טעמים אחרים ונכבדים רק שאין צריך להאריך בכאן, ודע כי עיקר שתיתו של אדם אין ראוי לו שיהא אלא לשרות המאכל בלבד דרך רפואה כדי שיתמזג בו המאכל והמשתה בדרך המיצוע ושיתכוין בהנהגתו זאת שינצל מן הרעב והצמא:

וכתבו המפרשים שמעתה נוטל כל א' וא' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספור דברים בעלמ' ואין אומרי' שירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח דהא שתו ליה אלא אלהים במה משמח אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין והכי איתא במדרש שוחר טוב. אבל באלו הארצות אין נוטלין כל אחד כוסו עד תחלת ברכת אשר גאלנו.

וגומר האגדה וקוראין בשיר ובהלל, שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שיר והלל על אכילת פסח, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג [ישעיה ל' כ"ט], בא הכתוב ללמד על סנחרב, וללמד על פרעה לומר שאמרו אבותינו שיר והלל בשעת אכילת הפסח, והקוראין צריכין שיהיו שלשה, כפי מה שמצינו במדרש כדי שיאמר האחד לחבירו שנים הודו לה' כי טוב, ומצינו באגדה מפני מה אין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, [שופטים ט' י"ג], אם אנשים משמח אלהים במה משמח אלא מלמד שאין אומרים שירה אלא על היין: