שיר השירים א:ג הלכה: ספר מצוות קטן וספר חסידים

ללמוד תורה דכתיב (דברים ה׳:א׳) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם לעולם יחשוב אדם בשבחה של תורה ומתוך כך יאהבנה כתיב (במדבר כ״א:י״ח) וממדבר מתנה אם עושה אדם עצמו על דברי תורה כמדבר שהוא הפקר לכל תורה נתנה לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ועוד כתיב (משלי ה׳:י״ט) אילת אהבים מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה הראשונה. אף דברי תור' חביבין על לומדיה' כל שעה ושעה כשעה ראשונ' יעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בו טעם כך דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם. באהבתה תשגה תמיד. שיש לו לאדם לעשות עצמיו על דברי תורה כשוגה במנהג העולם. ואומר רבי עקיבא כך היה תחלת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת נזדמן לי מת מצוה. ונשאתיו שלשה מילין על כתפי עד בית הקברות. ואמרו לי חכמים על כל פסיעה שפסעת כאילו שפכת דם נקי. שהרי מת מצוה קונה מקומו. אמרתי בלבי ומה כשהייתי מכוין לעשית מצוה כך. לעשות עבירה על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלפני חכמים. וזהו שאמרו חכמים לא עם הארץ חסיד וכתיב (קהל' יב) דברי חכמי' כדרבונות וכמסמרו' נטיעים בעלי אסופו' כולם נתנו מרוע' אחד: ואמרו חכמים למה נמשלה תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים: ומה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין. והללו מטהרין. הללו אוסרין. והללו מתירין. הללו פוסלין. והללו מכשירין וא"ת היאך אני לומד תורה מעתה: ת"ל כולם נתנו מרועה אחד. כל דבריה' דברי אלהים חיים הם ורועה אחד נתנם משה מפי הגבורה אמרן. וכמשמורת כתוב בשין רמז לתורה שהיא כ"ד ספרים כמשמרות כהונה ולויה. ואל תחשוב כי עיקר התורה בכתב כי אדרבה עיקרה אותה שבעל פה ועל תורה שבעל פה נכרת ברית. דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. והן אוצרו של הקדוש ברוך הוא כי היה גלוי לפניו שהיו ישראל עתידין להיות גולין בין האומות. ויעתיקו הגוים ספריהם. לפיכך לא רצה שתכתב כי לעתיד לבא הגוי' ירצו לקבל שכר ממה שלמדו תורה והקדו' ברוך הוא אומר להם מי שמסתרי' שלי בידו פירוש אוצר יקבל שכר. ואף על פי שבדורות האחרונים על ידי מיעוט הלבבות נכתבו הארבעה סדרי' מכל מקום לא יעתיקום הגוי' לפי שהם צריכי' פירוש גדול והיינו דכתי' (הוש' ח) אכתוב לו רובי תורתי בתמיה אם כן כמו זר נחשבו ואמרו רבותינו התורה נמשל' למים לומר לך מה מים יורדין טיפין טיפין ונעשין נחל גדול. כך דברי תורה אדם לומד תורה הלכה היום הלכ' למחר עד שיודע הרבה. וכתיב (שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובי' למה נמשל' דברי תור' לשמן לומר לך מה שמן נותן לתוכו טיפה של שאר משקין יצא כנגדו טפה של שמן. כך אדם שנכנס בפיו דבר של ליצנות יצא כנגדו דבר תורה ואוי לו ללצנות שתחלתה יסורין וסופה כלייה: שנאמר (ישעיהו י׳:כ״ג) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסרותיכם כי כלה ונחרצה שמעתי: וזהו שאמרו חכמים. כל המוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה: הופכין עליו לרעה. ורבותינו (ספרי פרש' ואתחנן) דרשו. אסור לדבר דברים בטלים ועובר בעשה דכתיב ודברת בם ולא בדברים בטלים. וגם אמרו כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק מביא עליו יסורין. שנאמר החשתי מטוב וכאבי נעכר. ואין טוב אלא תורה דכתיב (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם. וחלקתי מצוה זו מלאו דלא תשכח. שאף על פי שלמד צריך ליזהר שלא ישכח. וכן אם הוא נזהר שאינו שוכח מה שלמד. אף על פי כן צריך ללמוד דברים אחרים. וכתיב (משלי יד) רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל זה הקונה תור' ומזלזלה איך יתהלל. והחרב והספר ירדו כרוכי' מן השמים דכתיב ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. וכתיב אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו:

זה יסוד לימוד היראה יסוד יראי אלהים תחלת חכמה יראת ה' כשתבא לעשות שום דבר תחשוב אם היה אדם אחר עושהו אם היה שואל לך עצה מה היית משיב לו. וכן אמר ותפארת לו מן האדם כאשר פללת לאחרים תראה לך. ראשית חכמה קנה חכמה. כשיגיע בנך ללמד אל תקנה לו אלא רב חכם וירא שמים שנאמר (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת וזה כדי להכניסו ביראת ה'. ועוד מכל ראשית תתן לו ראשית כל בכורי כל תרומות כל וכן תתן לו ראשית היום והלילה לברכו במה שמהנ' ביום ובלילה. וכה"א כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת. שהוא מעריב ערבים ויוצר אור. וכשאתה עומד משנתך והקיצות היא תשיחך ובפותחך עיניך תשים אל לבך מלאכתך וצרכיך. וקודם לתקנתך יראת ה' וכתיב (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת. כיצד איש יוצא מבית האסורים חייב להודות להקב"ה ואין לך חבוש יותר מן הישן לכן צריך לברך להקב"ה על מה שלא היה בך יכולת קודם לכן ולא היה בך ממשלה בגופך וברכהו על כל אבר ואבר שהיה נקשר ועתה פתחם לעשות צרכיך בהם ועל הידים שהיו מתחלה בחזקת טומאה ועוד שרוח טומאה שורה עליהם ויען שלא תנזק תטול ידיך. וכן לא ישים ידיו על עיניו עד שירחיצם ותיקנו חכמים ברכה על כל אחת ואחת כתיקנה ומעשה בחסיד אחד שהיה מברך על כל אבר ואבר ומקרא מסייעו לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכתיב (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. והיה מתפלל על כל אברים שנבראו בו שיעבדו למי שבראם לכבודו ושלא לחטוא לו בהם לפי שהקב"ה נותן בלב טובים שלא לחטוא לו שאין מגלגלין חטא על ידו שנאמר (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און. יצר טוב ויצר הרע טוב לצדיק שרואה שהרשע מערים ערמה למצוא תאות נפשו לשעה אחת והוא פעמים משים נפשו בסכנה בעבור תאות נפשו בפעם אחת כגון הלסטים והגנבים והנואפים על ספק. ואני בעבור הקב"ה שנותן לאוהביו תאות נפשם לעתיד לבא לעולמי עולמים הנאות מכל הנאות ניאופים ותענוגים על אחת כמה וכמה שיש לי להערים. ואלו היה יצר האדם יצר טוב מתגבר עליו לעשות טובה כמו שמתגבר עליו יצר הרע לתאות בשרו לכבודו אז היה מערים בכל עומק לעשות חפצי שמים וכל יצר האדם שיכולת בידו הוא לעשות כל מה שלבו חפץ לעשות ומצוי לעשות לו בלא בושת א"צ להערים כל כך על הדבר. אבל כשאין היכולת בידו לעשות מה שלבו חפץ מפני פלוני ומפני פלוני בדבר פלוני אז צריך להערים כיצד יעשה תאות נפשו שלא יזיק לו דבר פלוני הואיל וכל אלה הדברים עמקי חכמה. וגדולים חקרי לב המצוין אצל המתאוים ואצל קנאים ואצל רודפים כבוד. לפיכך הירא את דבר ה' רואה האיך מחפשים ותרים אחר תאות נפשם ותאות רגע ספק משליכים נפשם מרחוק וכל שכן אני וכן אמר ונקדשתי בתוך בני ישראל שנהרגים על קדושת ה' שנאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום הרי יצר הרע טוב לאדם שאילו לא היה יצר הרע שולט על האדם מה שכרו אשר יקבל על הטובה עתה שיצרו מתגבר עליו וכופפו בעבור הקב"ה הרי יש לו שכר טוב ולרשעים יצר טוב רע להם אילו לא טעמו יצ"ט יכולים היו לומר לא ידענו מה טיבו של יצר טוב. כשיבא לידך שום דבר שלא ברצון הקב"ה. ומפני הבושת אתה מונע אותו שקשה לעשות ומפליא בעיניך הדבר או שיש לך יצה"ר שמתגבר עליך לעבור או לעשות תחשוב אילו היית בשעת השמד הרי היו לך כל היסורים או מות בעבור הבורא שנאמר (שיר השירים א ג) על כן עלמות אהבוך. ואם היו רוצים להרוג אותך או יסורים לעשות לך שנבחר מות מחיים היית סובל וכל שכן זה הדבר שאינו כל כך גדול שמתגבר עליך יצרך ומקבל שכר טוב שאדם כופף את יצרו ממאה מצות שאין יצרו מסיתו ותוקפו ודחקו עליה שהרי אמר אין שכר על המצות שיעשו לעתיד לבא. עד שלא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה. ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה לפיכך חוב לעשות אותו דבר שיצה"ר מתגבר עליו ומכניע את יצרו בעבור הבורא משאר מצות שאין יצר רע חושש בהן שלא תאמר הרי המצות שקולות קלה כחמורה ועון גדול נושא על מאה מצות שאין היצר מקטרג והוא עובר עליהם. יותר ממצות שהיצר מקטרג עליהם. משל למלך בשר ודם שצוה לעבדיו ללכת במקום פלוני בא אחד לומר לעבדו אחד אל תלך במקום פלוני שהמלך שלחך ואני אתן לך לטרין ולקח לטרין ולא הלך וחבירו לא הלך פי' שאחד שנדר ליתן לו שני פשיטים הרי זה שלקח רק שני פשיטים יותר עונשו שבדבר קל ביטל רצון המלך. כך זה שחוטא בדבר שאין יצרו מתגבר עליו עונשו יותר גדול וכל דבר שבא לידך לעשות ואינך עושה מפני הבושת שיקראוך חסיד שוטה תחשוב כאלו היית בשעת השמד היית נהרג על עבירה קלה אפי' ערקתא דמסאנא וכ"ש שאכוף את יצרי המסור בידי ואם גנבת תודה ותעמוד לך. ואם הבושה מלבנת פניך הרי לך כקרבן כפרה ומוטב שתתביש בפני מאה ואל תתביש בפני כמה רבבות ובפני אותם עצמם לאחר מותך. וכן המונע את המצוה מפני הבשת בין מצות עשה בין מצות לא תעשה יתבייש בפרהסיא לאחר מותו בפניהם. ואולי אפילו בחיים כמו צדקיה שאמר פן יתעללו בי ולא נכנע לפני ה' ועיורו עיניו וחשב לך שתי אותיות כף כף פי' כף כף כל כל כי כל סאון סאון כי כל העולם נדון מדה במדה שנאמר (דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כל וכל המרחם על האכזר אינו מרחם על הרחמנים ועל מי שהדין לרחם עליו כגון על בניו ועל בנותיו ואחיו וקרוביו ואין להם ויכול לכלכלם ואינו נותן להם הרי כל מה שיש לו יבוא לידי מי שאין לו זכות וצדקה פי' ליד בניו ובנותיו וקרוביו שאין צדקה שייך בפרנסתם אלא דרך רחמנות ואפילו הוא מפרנס אחרים כיון שהוא יודע שאביו ואמו ואחיו עניים ואינו מפרנסם ומפרנס אחרים אותם עצמם שהוא מפרנס לבסוף יהיו אכזרים עליו ולא ירחמוהו ולא יחזיקו לו טובה על החסד שעשה עמהם ויהפכו לו לשונאיו כי יש לך דבר שאין לו זכות לאדם אם יעשנה ואם לא יעשנה יחשב לו לרעה. כגון איש ואשתו שאוהבין ילדיהן ויש להן ומפרנסין אותן ומרחמים עליהם הרי אין זכות וצדקה. כי מאהבתן עושין לו כן כמו כלב לגוריו והדוב וכל חיות שמשימים נפשם בכפם לטרוף טרף להביא לגוריהן ואם לא יהיו מרחמים על ילדיהן ולא מפרנסים אותם ואין לילדים מאומה או שמכין אותן שלא לצורך או שלא ליסרם כלל גדול עונם מנשוא לפיכך האב שעושה טובה למקצת בניו וקצתן מואס ולא עושה אתם טובה. אותו שהוא מואס יירשנו: