פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי׃
משנה תורה, הלכות גירושין
אָמַר גֵּט זֶה בָּטַל שֶׁמַּשְׁמָעוֹ פֹּעַל שֶׁעָבַר כְּגוֹן (שיר השירים ה ו) “חָמַק עָבַר״ הֲרֵי זֶה סָפֵק. לְפִיכָךְ אִם נִתְגָּרְשָׁה בְּגֵט זֶה הֲרֵי סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת:
שולחן ערוך, אבן העזר
בְּאֵיזֶה לְשׁוֹנוֹת מְבַטֵּל גֵּט, אָמַר: בָּטֵל הוּא, אִי אֵיפְשִׁי בּוֹ, גֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל, לֹא יַתִּיר, לֹא יַעֲזֹב, לֹא יְשַׁלַּח, לֹא יְגָרֵשׁ, יְהֵא כַּחֶרֶס, הֲרֵי הוּא כַּחֶרֶס; אִם אָמַר אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, הֲרֵי זֶה בִּטְּלוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: גֵּט זֶה אֵינוֹ גֵּט, פָּסוּל הוּא, אֵינוֹ מוֹעִיל, אֵינוֹ מַתִּיר, אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ, אֵינוֹ מְגָרֵשׁ, חֶרֶס הוּא; לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר: גֵּט זֶה בָּטֵל, וְלֹא אָמַר: הוּא, אוֹ שֶּׁאָמַר: גֵּט זֶה בָּטַל, שֶׁמַּשְׁמָעוֹ פֹּעַל עָבַר, כְּמוֹ "חָמַק עָבַר" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, ו) הֲרֵי זֶה סָפֵק: