שיר השירים ז:ג הלכה: ערוך השולחן, אבודרהם וספר חסידים

שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃

ערוך השולחן

[דיני איסור יחוד ובו י"ח סעי']
אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה – חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו, דאין התאוה שולטת בהן כבשארי עריות [סנהדרין ק"ג:] ועם אלו רשאין לדור בקביעות. ואח עם אחותו רשאין להתייחד בדרך ארעי, אבל אין רשאין לדור יחד בקביעות [חמ"ח]. והבעל עם אשתו נדה רשאין להיות ביחד כיון שיש לו בה היתר לאחר זמן אין יצרו תוקפו כל כך, והתורה העידה בזה דכתיב "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שה"ש ז ג) – שאפילו כסוגה בשושנים כשיגדורו לא יפרצו בהן פרצות [סנהדרין ל"ז] ומיד כשאומרת לבעלה דם כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש ממנה [תוס']. וחתן שפירסה כלתו נדה קודם שבעלה אסור להתייחד עמה בין שהיא בתולה ובין אלמנה וגרושה, אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים, דכיון דעדיין לא בא עליה יצרו תוקפו, לפיכך אם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת – מותר להתייחד עמה, וביו"ד סי' קצ"ב נתבאר דין זה בפרטיות ע"ש. ופנויה נדה – היא ערוה ככל העריות.
שאל רבBookmarkShareCopy

אבודרהם

יחיו דגן כנגד בונה ירושלם שנאמ' בטנך ערמת חטים וגומ' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר חסידים

שער באשה ערוה וכל האמור בשיר השירים כגון בטנך ערימת חטים שוקיו עמודי שש שני שדיך וכו' וכל שדרך לכסות ערוה לאשה לגלות. בשבת אל ידבר אדם מאוהביו שמתו או שהן בצער כדי שלא יצטער. ואסור בשבת לדבר דברים בטלים דכתיב (ישעיהו נח יג) ממצוא חפצך ודבר דבר וכן מצינו בירושלמי אמיה דרבי ישמעאל הוה קא משתעי טובא אמר לה שתיקו דמילי אסירי. ואמר רבי אמי בדוחק התירו שאלת שלום בשבת אלא מפני שהפה טרוד ורגיל ולמוד לדבר:
שאל רבBookmarkShareCopy