שמואל א טו:ד הלכה: משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין, קיצור שלחן ערוך ושולחן ערוך, יורה דעה

וְלָמָּה מוֹנֶה הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ וְלֹא הָיָה מוֹנֶה עַל הָאֲנָשִׁים עַצְמָן לְפִי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו ד) "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים":

צְרִיכִין לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לִמְנֹת אֵת הָאֲנָשִׁים לְגֻלְגְּלוֹתָם לֵידַע אִם יֵשׁ מִנְיָן, כִּי אָסוּר לִמְנֹת אֵת יִשְֹרָאֵל לְגֻלְגְּלוֹתָם, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה דִּכְתִיב וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֵת הָעָם וַיִפְקְּדֵם בַּטְּלָאִים (פר"ח) וְנוֹהֲגִין לִמְנוֹתָם בַּאֲמִירַת הַפָּסוּק הוֹשִׁיעָה אֵת עַמֶךָ וְגוֹ' שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה תֵּבוֹת.

אָסוּר לְהָלִין הַמֵּת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵלִינוּ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אוֹ מְקוֹנְנוֹת, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ קְרוֹבִים אוֹ לְהַשְׁמִיעַ עֲיָרוֹת.