שמואל ב יד:ב הלכה: משנה תורה, הלכות אבל, לקט יושר ושולחן ערוך, יורה דעה

וּמִנַּיִן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדָיו וְלִרְחֹץ גּוּפוֹ וְלָסוּךְ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יד ב) "הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן". וּרְחִיצָה בִּכְלַל סִיכָה שֶׁהָרְחִיצָה קוֹדֶמֶת לְסִיכָה שֶׁנֶּאֱמַר (רות ג ג) "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ". וּכְשֵׁם שֶׁאָבֵל אָסוּר בְּכִבּוּס בְּגָדִים כָּךְ אָסוּר לִלְבּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין:

זית שמן, רמז לשמו של משיח, שנאמר (קהלת)¹ ג', ז'. טוב שם משמן טוב, והשמן הטוב הוא שמו של משיח, שריח השמן הטוב הוא ריחו נודף יותר מכל דבר. וכעין זה המשיח במהרה יבא יעלה שמו על כל העולם. וכן נאמר ג"כ לשון ריח במשיח שנאמר (ישעיה)² ז', א'. והריחו ביראת ה' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, אלא בהריחו ישפוט להצדיק הצדיק וגו'. וע"כ נמשל משיח לשמן, לפי שבכל מקום שהשמן מצוי שם מצוי [מצויה] החכמה. וראיה מן תקוע' האמורה אצל יואב אשה חכמה מתקוע וגו' (שמואל ב')³ י"א ג'. וע"כ אמרו רז"ל (אבות)⁴ י"ד, ב'. איזה חכם? הרואה את הנולד, אפילו במילי דעלמא, כעין מנהגי דרך ארץ בגליל העליון, שהם נוהגים לתקן ענייניהם שהם רואים את הנולד, וכ"ש אף ביראת חטא. וכן זה אמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו', וכן נאמר (תהלים)⁵ פ"ב מ"ט. ראשית חכמה יראת ה' ית'. [ואין לי חדוש על דבש רק מה שכתבתי לעיל].

רְחִיצָה כֵּיצַד, אָסוּר לִרְחֹץ כָּל גוּפוֹ, אֲפִלוּ בְּצוֹנֵן; אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, בְּחַמִּין, אָסוּר; בְּצוֹנֵן, מֻתָּר. וְאִם הָיָה מְלֻכְלָךְ בְּטִּיט וְצוֹאָה, רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הַגָּה: וְכָל זֶה מִדִּינָא אֵינוֹ אָסוּר רַק שִׁבְעָה, אֲבָל אַחַר כָּךְ מֻתָּר בִּרְחִיצָה, אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ הָאִדָּנָא לֶאֱסֹר כָּל רְחִיצָה כָּל ל' יוֹם (מהר"מ הִלְכוֹת שְׂמָחוֹת ובהגמי"י פ"ז מהל' י"ט ופ"י דהל' אֵבֶל) ; וַאֲפִלּוּ לָחֹף הָרֹאשׁ אָסוּר (לְקַמָּן סי' ש"צ ובא"ז) ; וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג, כִּי מִנְהָג קָדוּם הוּא וְנִתְיַסֵּד עַל פִּי וָתִיקִין (א"ז בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א).