שמות יד:ל הלכה: משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים, אבודרהם, אגרת השבת וכל בו

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶן לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח (שמות טו א יט) ״שִׁירַת הַיָּם״ וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין (דברים לב א מג) ״שִׁירַת הַאֲזִינוּ״. וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת הַכּל לְפִי הַמִּנְהָג:

ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבקרית שמע כי תמצא בקרית שמע בין ה' ובין אלהים שמנה עשרה הזכרות וברכת המינין סמכוה כנגד אחד. ובויקרא רבא אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבשירת משה כי תמצא בשירה אחת עשרה הזכרות ויה ואלי ואלי הרי ארבעה עשר. ובויושע ה' שהוא קודם השירה ארבעה הזכרות הרי שמנה עשרה הזכרות. ובמדרש אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה פסוקים שבשירת הים. וכנגד שמנה עשרה פסוקים שבעשרת הדברות ותמצא כי שמנה עשרה פעמים בכל שבוע אנו מתפללין שמנה עשרה ברכות.

וכמוה ״מיום הראשון עד יום השביעי״ (שמות יב טו) איננו דבק עם הקרוב אליו, רק עם ״כל אוכל חמץ וגו׳״ (שם) הרחוק.⁹³ כתוב ״שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם, כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל, מיום הראשון עד יום השבעי״, ופירש בו ראב״ע: ״דע כי ׳מיום הראשון עד יום השביעי׳ אינו דבק בקרוב אליו שהוא ׳ונכרתה׳, רק אם ׳כל אוכל חמץ׳״ (פירוש שמות יב יט). וככה ״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״ (שם יד ל) — וירא ישראל, על שפת הים, את מצרים מת. כי ״ירדו במצולות כמו אבן״ (שם טו ה), וכתוב ״תבלעמו ארץ״ (שם טו יב).⁹⁴ ״כתוב כי המצריים טבעו בים, והים לא השליכם אל היבשה, כי כן כתוב ׳תבלעמו ארץ׳ (שמות טו יב). על כן פירוש ׳וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים׳ — שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע״ (פירוש שמות יד ל). אולם בפירושו הקצר לשמות יד ל כתב: ״יש ממצרים שהשליכם הים אל שפתו אחר שמתו, ויש שצללו כעופרת ובלעתם הארץ למטה מהים״. וככה ״לבא מפניך במצור״ (דברים כ יט) דבק עם ״ואותו לא תכרות״ (שם).⁹⁵ כתוב ״כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אתו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדת״ (דברים כ יט-כ). ראב״ע כתב שם: ״זה פירושו. כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה. והטעם, כי חיי בן אדם הוא עץ השדה…׳ואותו לא תכרות׳ דבק עם ׳לבא מפניך במצור׳. הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו. ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור. והעד על זה הפירוש שהוא נכון שאמר ׳וכרת ובנית מצור׳״. ורבים ככה.