שמות כא:ו הלכה: שולחן ערוך, חושן משפט, משנה תורה, הלכות עבדים, משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב וערוך השולחן העתיד

מינוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ. ובו ו סעיפים:
בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אע"פ שיש בהם חסרון כיס כגון בהמה שחבלה בחבירתה או דברים שאין בהם חסרון כיס אע"פ שהם מצויים כגון תשלומי כפל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו) וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי) וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק או שמשלם חצי נזק אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בא"י חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:

הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע. אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין וְעָבַד שֵׁשׁ וְלֹא רָצָה לָצֵאת הֲרֵי זֶה נִרְצָע וְעוֹבֵד עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָדוֹן:

אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן אֵין הַנִּרְצָע עוֹבֵד אֶת הַבֵּן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (שמות כא ו) "וַעֲבָדוֹ", לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ. (שמות כא ו) "לְעוֹלָם", לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנִּרְצָע אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן: