שמות כא:לז הלכה: שולחן ערוך, חושן משפט, משנה תורה, הלכות שבועות, ספר החינוך ומשנה תורה, מצוות עשה

מינוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ. ובו ו סעיפים:
בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אע"פ שיש בהם חסרון כיס כגון בהמה שחבלה בחבירתה או דברים שאין בהם חסרון כיס אע"פ שהם מצויים כגון תשלומי כפל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו) וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי) וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק או שמשלם חצי נזק אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בא"י חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:

הַגּוֹנֵּב שׁוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. תְּבָעוֹ בַּעַל הַשּׁוֹר וְאָמַר לוֹ גָנַבְתָּ שׁוֹרִי וְטָבַחְתָּ אוֹ מָכַרְתָּ וְהוּא אוֹמֵר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי וְנִשְׁבַּע הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁטָּבַח אוֹ מָכַר לֹא הָיָה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קְנָס כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. וְנִמְצָא זֶה כְּמוֹ שֶׁלֹּא כָּפַר מָמוֹן וּלְפִיכָךְ פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְחַיָּב בִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר שֶׁלֹּא טָבַח וְהוּא טָבַח:

מצות בית דין לדון גנב בתשלומין או במיתה - לדון בדיני הגנב כמו שכתוב בפרשה (שמות כא לז) כי יגנב איש וגו'. וענין הגנבה הוא הלוקח דבר [מ] ממון חברו, מביתו או מכיסו, בעת שלא יראה בעל הבית ולא ידע, וכן כל כיוצא בזה (ח"מ שמח).