שמות לא:ט הלכה: שולחן ערוך, אורח חיים

שָׁכַח נֵר עַל הַטַּבְלָא, מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהוּא נוֹפֵל, אֲפִלּוּ אִם הוּא דּוֹלֵק, רַק שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְכַבּוֹתוֹ. הַגָּה: וְטוֹב לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כָּל כָּךְ (כָּל בּוֹ), וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ שֶׁמֶן, אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶן אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְקָרְבֶנּוּ אֶל הַפְּתִילָה וְנִמְצָא מַבְעִיר; וְאִם הִנִּיחוּ עָלֶיהָ מִדַּעַת, אָסוּר לְנַעֲרָהּ שֶׁהֲרֵי הַטַּבְלָא הִיא בָּסִיס (פי' דָּבָר הַנּוֹשֵׂא דָּבָר אַחֵר תַּרְגּוּם וְאֶת כַּנּוֹ (שְׁמוֹת לא, ט) וְיַת בְּסִיסֵיהּ), לִדְבַר הָאִסוּר. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִגֹּעַ בַּטַּבְלָא הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְטַלְטֵל הַנֵּר. וְהוּא הַדִּין שֶׁמֻּתָּר לִגֹּעַ בִּמְנוֹרָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְנַעְנַע (מָרְדְּכַי פכ"ב).