וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃
שלחן של ארבע
ומה שבאה ברכה זו על נטילת ידים בלשון נגלה ונסתר והוא הדין לשאר ברכות שהם מתוקנות בנוסח זה, הוא סוד הברכות שהעולם הוא שקדשנו במצותיו ואנו מברכין למלך העולם, וכן תמצא בשירת הים (שמות טו) הי ימלוך לעולם ועד. והתעורר בלשון ה' ימלוך ובמלת עולם ובמלת ועד והוא כענין שלשה שמות שבשלש עשרה מדות, וכן התעורר בלשון ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וכן בעלינו לשבח בלשון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, לפי דרך זה הלשון בברכות מתוקן ומסודר. אך אצל בעלי הפשט הוא בלתי מסודר שהיה לו לומר אשר קדשתנו וצויתנו. אמנם בפשוטו יש מן הכונות הרצויות כדי לקבוע בלב שהקב"ה נגלה ונסתר, נגלה מצד דרכיו ופעולותיו ונסתר מצד מהותו ועצמותו, וע"כ תמצא כששאל משרע"ה על ידיעתו ית' מצד דרכיו אמר לו (שם לג) הודיעני נא את דרכך השיב לו אני אעביר כל טובי על פניך, אך כששאל על ידיעתו מצד עצמותו ואמר לו (שם) הראני נא את כבודך השיב לו לא תוכל לראות את פני, באר לו שני דרכים אלו כי הוא נגלה ואפשר להשיגו מצד דרכיו ופעולותיו, והוא נסתר מצד עצמותו ואין כח ותחבולה בזה להשיגו, וכן בכאן כשאנו אומרים ברוך אתה לנכח יש לכוין בו כי הוא ית' נגלה מצד פעולותיו, וכשאנו חוזרים ומדברים בנסתר ואומרים אשר קדשנו במצותיו וצונו יש לכוין בו כי הוא ית' נסתר ונעלם מן ההשגה, והמשל בזה שהשמש שהוא אחד ממשמשיו ואפשר לו לאדם שישיגנו מצד פעולותיו שהוא פועל בתומו בעולם השפל במין המדבר והחי והצומח ומצד אורו וחומו, וכן כתיב (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו, ואם בא להשיג עצמותו שיסתכל בעצמות אורו יכהה מאור עיניו והבן זה, וכדי לרמוז על נגלה ונסתר אמר הכתוב (שם קמד) וחסידיך יברכוכה, כלומר בדרך זה יברכוך נגלה ונסתר וזה שאמר (שם) כבוד מלכותך יאמרו שהוא לנוכח להורות על נגלה. ואמר להודיע לבני האדם גבורותיו להורות על נסתר:
אבודרהם
אתה חונן לאדם דעת ע"ש המלמד אדם דעת וע"ש וחנותי את אשר אחון. ומלמד לאנוש בינה על שם ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד. חננו מאתך דעה ובינה והשכל על שם ורעו אתכם דעה והשכל.
סידור רש"י
ומביאין לו כוס ואבוקה של אור בידו, ומברכינן יבנ"ה, יין, בשמים, נר, הבדלה, וקודם שיטעום אומר אשביעת [עלך פותה] שר של שכחה שתסיר לב טיפש ממני ותפל יתיה על טורייא (דמייא) [רמייא] בשם שמהתא קדישתא, בשם ארמס ארמימס אנסיפיול ופתחיאל, ונח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו' ח'), ויהי דוד (בכל) [לכל] דרכיו משכיל וה' עמו (ש"א י"ח י"ד), ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וגו' (תהלים קכ"א א' וב'), ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם (שם שם ה' ו' ז' ח'). בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א' א'). ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (תהלים מ"ו ח'). אלהינו ואלהי אבותינו החל עלינו את הימים האלה הבאים לקראתינו לשלום, חשוכים מכל חטא ועון, ומנוקים ומוצלים מכל דבר רע, ומדובקים ללמוד תורתך, וחנונים מאתך דעה בינה והשכל ותשמיענו בהם ששון ושמחה, ולא תעלה קנאתנו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבנו, וכל היועץ עלינו עצה טובה קיימו וקיים עצתו, כאמור וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות ל"ג י"ט), וכל היועץ עלינו עצה רע בטלו ובטל עצתו, כאמור ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים (תהלים ל"ג כ'), רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (משלי י"ט כ"א), עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים ל"ג י"א) עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעי' ח' י'), כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה (שם י"ד כ"ז), ברוך מיפר עצת רעות מעלינו ומעל כל עמו ישראל ויקיים עלינו עצתו ועצת הצדיקים לטובה, ולא יעזבנו ה' אלהינו ולא יטשנו ולא יכלימנו ולא יחפירנו לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, ועם הצדיקים שנפטרו בשלום, שלום שלום יהי עלינו, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה [ה'] ויהי לי לישועה וגו' (ישעי' י"ב ב'), ושותה מלא לוגמיו, ומטעים את בני ביתו: