שמות לד:כב הלכה: ספר החינוך, אגרת השבת וספר האורה

משרשי מצוה זו, כדי שיעשו ישראל מועדי השם בזמנם, שהשם יתברך צוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב כמו שכתוב שמור את חדש האביב ועשית פסח. וחג הסכות בזמן האסיף, כמו שכתוב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה. ואלולי עבור השנים, יבאו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חדשיהם ומועדיהם לימות שנת הלבנה, שהם שנ"ד יום ח' שעות תתעו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ"א שעות, ר"ד חלקים, סימן י' כ"א ר"ד. ובשול התבואות והפרות בכחה של חמה, נמצא שאלולי העבור, שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה, לא יבא הפסח בזמן האביב והסכות בזמן האסיף. ונתקן הדבר להעשות בגדולי הדור, לפי שהוא ענין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למסרו אלא לגדולים וחסדים.

אמר יהודה הפרסי כי שנות ישראל היו שנות החמה, בעבור שמצא המועדים בימים ידועים. כי הפסח באביב השעורים (שמות לד יח), ושבועות בקציר (שם לד כב), וסכות באסיף (דברים טז יג).¹⁵ ״אמר רבי יהודה הפרסי כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה כמשפט הערלים. וראיתו ׳ושמרת את החקה הזאת למועדה׳ (שמות יג י), כי שנת לבנה איננה שוה. כי ימי החריש והקציר תלוים בהליכת השמש לבדו כפי נטותה לצפון או לדרום״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ ע). בספר העיבור כתב: ״יהודה הפרסי חבר ספר, ואמר כי שנות ישראל היו מחשבין לחמה, בראותו כי לא מצא ראיה על שנת הלבנה כמה חדשים היא, ואם לא שחשבון הלבנה הוא הנקבע, ומי אמר לנו שנספור ל׳ יום, ואם נקבל עדות החדש מפי גרים ונשים ואב ובן, ואצל מי יעידו העדים והנה ישראל בכל עיר ועיר, וראית הלבנה תשתנה בכל מדינה ומדינה״ (סוד העיבור, דף ח עמ׳ א). והנה מה יעשה, כי משה לא פירש כמה היא השנה?¹⁶ ״יהודה הפרסי אמר כי ישראל היו מונים בחשבון השמש. ואילו היה זה נכון, הנה לא פירש משה מהלך שנה תמימה, כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאה לאור״ (פירוש ויקרא כה ט). ומה יעשה במלת ״חדש״, כי מה יתחדש בשמש? והערלים, בעבור היות שנותם שנות השמש, ומצאו בשנה תמימה שנים עשר חדשי הלבנה, חלקו ימות השנה על שנים עשר להיות זה המספר קרוב מחדשי הלבנה, ועלה חדש אחד שלשים וחדש אחד שלשים ואחד.¹⁷ ״דע, כי אין לשמש חדש ולא אל הלבנה שנה, רק השנה תלויה בשמש לבדה. וכשבקשו המחשבים חדשים בחשבון הלבנה לא מצאו קרוב אל שנת החמה כי אם י״ב חדשים. וכן עשו הגוים בעבור כי שנתם הוא שנת החמה. ומצאו בשנת החמה י״ב לבנות, חלקו ימי השנה על י״ב, להיות חדשיהם קרוב מחדש הלבנה. על כן ל׳ יום חדש אחד, ויש מהם ל״א. ואף על פי שקבעו חדש אחד קטן בעבור מהלך השמש שהוא הרבה, רק עשו יותר ממה שהיה ראוי״ (העיבור, שער ב, דף ז עמ׳ א).

על כן אמרו חכמי התולדת כי האמת להיות ראשית השנה מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת.⁶⁵ ״טעם ה׳שנה׳ — שוב השמש אל נקודת מחברת שני הגלגלים הגדולים ששם תחלת הצפון״ (העולם, עמ׳ 9). וזוהי דעת חכמי יון וערב, הובאו לעיל בראש השער. וזו היא תקופת רב אדא.⁶⁶ חשבון שנת החמה לדעת רב אדא קרוב לזה של תלמי, נמצא שלדעת רב אדא השנה היא מהשתוות אביבית אחת עד השתוות אביבית שניה כדעת תלמי: ״תלמי אומר כי השנה חסרה מרביעית היום חלק אחד מש׳. ועל תקופת רב אדא קרוב מחלק מש״ס. ודעת תלמי קרובה לדעתינו״ (העיבור, סוד העיבור, דף ח עמ׳ א). וכן כתב ראב״ח: ״הראוי לסמוך עליו מדבריהם הוא דעת אפרכש ובטלמיוס האומרים שנת החמה הוא שס״ה יום ושש שעות פחות שני חלקים מכ״ה בשעה, שהן חלק אחד מג׳ מאות ביום. והיה הדעת הזה ראוי לסמוך עליו מפני שהוא יוצא על דעת רבותינו זכרונם לברכה את סוד העבור, ואין הפרש בין דעת זה בימי השנה ובין דעת רב אדא בר אהבה דבר שיהיה חושש לו מפני מיעוטו״ (צורת הארץ, שער ב, עמ׳ 76). רק היא על המהלך האמצעי, ותקונה קרוב.⁶⁷ ״אל תסמוך על תקופת שמואל, רק על תקופת רב אדא. אף על פי שהיא צריכה לשני תיקונים. האחד, בעבור שמהלך השמש פעם בארוכה ופעם בקצרה. וזה השינוי אינו במהלך השמש, כי שוה הוא לעולם, רק הוא כנגד מראה הנקודה בגלגל המזלות. והתקון השני בעבור תנועת גלגל קטן בראש טלה״ (פירוש שמות לד כב). בספר העיבור הסביר יותר: ״אפרש לך השנים תיקונים. התקון האחד שתקופתו כנגד גלגל השמש, על כן חלקם בשוה. ובעבור שידענו שמוצק גלגל השמש רחוק ממוצק הארץ, שהוא מוצק גלגל המזלות, וגובה מקום השמש קרוב הוא מרביעית הגלגל ממקום מחברת הגלגלים הגבוהים, הוא הנקרא ׳קו הצדק׳. והנה השמש תכנס בשני ימים שלמים וחלק משעה בטלה כנגד גלגל המזלות קודם שתכנס בטלה כנגד גלגלה. והנה יש בין תקופת האמת היום לתקופת רב אדא במהלך האמצעי שני ימים. ובעבור שמקום גובה השמש קרוב ממזל סרטן, שהוא סוף הצפון, ומקום השפלות קרוב ממזל גדי, שהוא סוף הדרום, על כן בין שתי התקופות קרוב משני ימים. ובעבור כי בתקופת תשרי השמש ברביעית גלגלה ממקום גבהותה, הנה יש לנו לחסר שתי מעלות פחות חלק אחד. ומרחק זה הוא מהלך השמש בשני ימים. על כן היתה תקופת רב אדא מחלוקת והתקופה של מראה עינים שוה בשוה. והתקון השני, דע כי מחלוקת גדולה בין חכמי המזלות בעלי הראיות ובין חכמי המזלות בעלי המשפטים והצורות. כי אנשי הצורות אומרים כי סדני הגלגל יעלו וירדו. ואחרים אמרו שיש גלגל קטן במקום מזל טלה ומאזנים שיתגלגל לצפון ולדרום. על כן תהיינה מעלות השמש בחצי היום אם הגלגל בצפון יותר מאשר הם באמת, והפך הדבר כאשר יהיה הגלגל בפאת דרום. והשתבשו על מספר המעלות. יש אומרים שהם שמונה. ואחרים אמרו שהם עשר מעלות ושתי שלישיות מעלה. והנה תלמי המלך קרב מדרך העבור, והוא האמת כנגד גלגל המזלות בלא התקון הראשון. והנה היום חייב האדם להוסיף ארבע מעלות, ועוד יגיע עד שמונה״ (סוד העיבור, דף י עמ׳ א). וזאת היא ראשית שנת יודעי בינה לעתים לדעת המעשים.⁶⁸ כתוב ״ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל״ (דברי הימים-א יב לג). ראב״ע פירש בו: ״׳יודעי בינה לעתים׳, כבר פירשו רבותינו זכרונם לברכה (בראשת רבה, פרשה עב סימן ה, ועוד) שהיו מחשבי עיבורי השנים״ (פירוש קהלת ח ה). גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים.⁶⁹ ״תלמי וחביריו אומרים כי יחסר חלק משלש מאות ביום, והוא קרוב ממהלך העבור״ (פירוש ויקרא כה ט, עמ׳ צג-צד). וזאת היא תקופת ניסן. והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז, והכשדים מתקופת תשרי, והנוצרים מתקופת טבת. רק השבוש בא להם בעבור כי מספר שנת החמה בחשבונם איננו נכון.⁷⁰ ״אין שנתם [של הערלים] מדוקדקת היטב, כי קבעוה שס״ה ימים שלמים ורביעית היום, וזה אינו אמת כלל״ (שלוש שאלות, עמ׳ א).