תהילים ח:ד הלכה: אגרת השבת, משנה תורה, הלכות יסודי התורה וספר חסידים

אין מחלוקת בין משכילי חקות השמים כי שתים עגולות גדולות הנה.³הן קו המישור וקו המזלות. סדר הגלגלים הוא: ״ידוע כי שבעה מעונות למאורות והחמשה כוכבי לכת, והמעון השמיני גלגל המזלות ששם צבא הגדול, והתשיעי גלגל העליון ההולך ממזרח למערב״ (פירוש תהלים ח ד, לפי גרסת אוריאל סימון, שני פירושי רבי אברהם אבן עזרא לתרי עשר, עמ׳ 169-170, הערה 23). הן הן המסבות העליונות שמוצק האחת [כל אחת?] מוצק הארץ.⁴״מוצק גלגל המזלות הוא מוצק הארץ בעצמו, לא יוסיף ולא יגרע״ (העיבור, סוד בעיבור, דף י עמ׳ ב). והן מתחברות בשתים נקודות,⁵״גלגל המזלות מתחבר עם הגלגל העליון בשנים מקומות, ושניהם יקראו ׳נקודת ההשתות׳״ (פירוש עמוס ה ח). בספר השם כתב: ״יתכן להיות ׳שמים׳ רמז לשתי נקודות מחברות השנים הגלגלים הגבוהים והם הנקראים ׳ראש התלי׳ ו׳זנבו׳״ (חלק א, סימן ד, עמ׳ 420). ומשם מתפרדות עד נטות האחת לימין גם לשמאל כפי שתי חמישיות ששית הגלגל.⁶כלומר, עשרים וארבעה מעלות: ״ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור״ (פירוש דניאל ח ט). בספר העולם הביא חילוקי דעות: ״חכמי הודו אמרו שהוא [קשת נטיית השמש] כ״ד מעלות שלמות. ובטלמיוס אמר שהוא יותר מכ״ג מעלות ויותר מן מ״ה חלקים ופחות מן נ״א חלקים. והנה בטלמיוס לא יכול לדעת האמת. ואברכז אמר שהוא י״א חלקים משמנים ושלש בכל הגלגל, והנה הוא כ״ג נ״א. וחכמי ישמעאל דקדקו יותר מכולם והסכימה דעתם כי קשת הנטיה היא כ״ג ל״ה. חוץ מן יחיי בן אבו מנצור ואברהם אל זרקל שדקדקו יותר מכולם ואמרו כי הוא כ״ג ל״ג״ (עמ׳ 9).

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

שורש אהבת ה' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך צונו בוראנו לעבדו ביראה שתהא אהבת נפשנו קשורה בנפשו בשמחה ובאהבתו ובלב טוב ושמחת האהבה כך היא עזה ומתגברת על לב אוהבי ה' [שאפי' ימים רבים שלא בא על אשתו ויש תאוה מרובה כנגדה ובשעה שיורה כחץ] אינו נהנה כנגד תגבורת ותוקף יראת ה' ושמחת בוראו וכל חבת שעשוע ילדיו כלא היו כנגד שעשועי לב האוהב את ה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו בכל הרהוריו איך לעשות האוהב הבורא ית' ולזכות את הרבים ולעשות קידוש ה' ולמסור עצמו באהבת הבורא כאשר עשה פנחס הכהן אשר מסר נפשו באהב' יוצרו לקנא לשמו ושלא לחמוד ממון במקום שיש קידוש ה' במונעו לקחת ממון כמו שמצינו באברהם אם מחוט ועד שרוך נעל וכן באלישע שלא רצה לקחת ממון מנעמן ושלא לבטל דברי תורה בשביל תענוגים ושעשועי ילדיו וחיבת נשיו וגם לעזוב טיולים וראיית נשים ונעימות מזמרים כדי שיהא לבו שלם בשמחת ה' וטורח ועמל בדבר שהוא רצון הבורא ועליו לקחת משל מבשר ודם אם היה יודע דבר שהוא רצון המלך לעולם לא ינוח ולא ישקוט עד שישלים רצון המלך ויהיה שמח שמח' גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך מכ"ש לרצון הבורא שהוא חי וקיים על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצותיו. העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות הולך בנתיבות החכמה הראויה ועוסק בתורה ואוהב ה' אהבה גדולה לא מפני דבר שבעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש את הטובה אלא עובד באמת מפני שהקב"ה אמת וסוף הטובה לבא בכללה וצריך לאהוב את הבורא אהבה עזה ורבה עד אשר יחלה לאהבתו. כאדם החולה לאהבת אשה והוא שוגה תמיד באהבתה בשבתו ובקומו בצאתו ובבואו גם בעת מאכלו ומשתאו לא ינום ולא יישן מפני אהבתה יותר ויותר מזה תהיה אהבת הבור' בלב אוהביו ותמיד ישגו בה כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך וזהו שאמר שלמה בחכמתו דרך משל כי חול' אהב' אני וזה דבר ידוע כיום וכשמש לכל מבין אשר לא תהיה אהבת הבורא קשורה בלב אדם עד אשר ישגה בה תמיד כגון שיעזוב כל אשר בעולם חוץ ממנו כמו שצונו בכל לבבך ולא יתכן זה אלא בדעה שידעהו לפיכך זה האמת וכללו של דבר כי צריך לו לאדם להבין ולהשכיל בחכמות ותבונה המודיעות לו את קונו כפי כחו שיש לו להבין ולהשכיל ולהשיג והבורא ית"ש ויתעלה זכרו הנכבד והנורא צוה לנו לאהבה וליראה שמו דכתיב (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא והיאך הוא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו של הקב"ה הגדולים והמופלאים אשר אין להם ערך ולא קץ מיד אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לדעת שם הגדול הנכבד והנורא. וכן אמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשהוא מחשב בדברים האלה בעצמו הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד שהוא בריה קטנה מאד ושפלה ועומד' בדעת קלה ומועטת לפניו וכן אמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגומר מה אנוש כי תזכרנו: