יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃
ערוך השולחן
ועכשיו לא נהגנו לאומרו. דדווקא חסידים הראשונים שמחשבתם היתה תמיד דבוקה בה', ועליהם נאמר "יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן", והיו מרגישים בקדושה של המלוים אותם להם – היה נאה לומר כן. אבל אנחנו אם כי ודאי שגם לנו יש ענין הלווית המלאכים, כמבואר מדברי חכמינו ז"ל שהבאנו, אך אין אנו מרגישין כלל – הוה אמירה זו לגאוה וגודל לבב, ומיחזי כיוהרא. ובוודאי האיש הקדוש היושב על התורה בקדושה וטהרה צריך לאומרה, אבל לא כן אנחנו סתם בני אדם. וכן עיקר, וכן המנהג. (ובארצות החיים נתקשה בזה, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ודייק ותמצא קל.)
ספר חסידים
אין קורין פסוק על גבי מכה. והך דקריא ע"ג יברוח אסור בא וקרא הפסוק על בנו שהוא נבעת ונבהל ורוצה ליתן עליו ספר או התפילין בשביל שישן אסור והתניא אומרים היו שיר של פגעים בירושלים אמר רבי יודן כאן שלא נפגע כאן שנפגע איזהו שיר של פגעים ה' מה רבו צרי מזמור יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך: