וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃
אבודרהם
ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה התמימה ולפיכ' נשים ועבדים חייבין להתפלל מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וגם אין לתפלות מנין מן התורה אלא כל אחד ואחד בכוונה גמורה מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה יעלה לרצון וירצה וכן היה הדבר מימות משה רבינו ועד זמן שחרב בית קדשנו ותפארתנו וגלו ישראל בין אומות העולם בעבור חטאם ומעללם ונתערבו בתוך העמים ההם כמו שנאמ' ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים אשר קמו אחריהם היתה שפתם משובשת ומעורבת מלשונו' נכריות מואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות כמו שנאמ' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם. ולא היה יכול לאחד מהם להתפלל ולדבר כל צרכו בלשון עברית כי אם בשבוש ותערובת לשון נכרית ותהי לשון האמת לכלה וחרץ ותכחד מן הארץ. וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה זאת הרעה החולה אמרו לכו ונלכה באור אלהינו ונשלמה פרים שפתינו אנחנו וכל קהל עדתנו ולתקן התפלה הנקראת עבודה אשר על הלשון כבדה בשפה ברורה ובלשון קצרה זכה וברה וישרה מחלאת לשון נכריה מטוהרה כדי שתהיה על הלשון קלה ובפה שגורה עד שנהיה כלנו יחד מתפללין בשפה א' ובלשון אחד ונתקבצו כלם ותקנו להתפלל לפני חי העולמים י"ח ברכות בכל יום שלש פעמים. ובשבת ובשלש רגלים וביום הכפורים תקנו במקום שמונה עשרה ברכות שבע ברכות. ובראש השנה תקנו ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות ובמוסף תשעה ברכו' ובתעניו' תקנו כ"ד ברכות לשליח צבור בלבד. וכן תקנו ברכות רבות ותפלות אחרות אשר הם בפי כל ישראל סדורות כדי שיהיה ענין כל ברכה ערוך בפי כל הדורות בלשון צחה מאושרה ונכוחה. ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא, ולכן תמצא כתוב בפי' הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מענינה. ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא.
אגרת השבת
והנה בעבור שהזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״, הוצרך הכתוב לאמור איך תספור יום התורה, כי פירוש ״יום״ על שני דרכים.49 זמן האור, וזמן האור עם החושך עשרים וארבעה שעות. ראה הערה 47. על כן אמר כי אלה שתי הראשיות, שהם ערב ובקר, כולל אותם יום התורה. כי פירוש ״ערב״ — הזמן שהצורות מתערבות ואינן נפרשות למראה העין,50 ״ערב — קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״ויתערבו בגוים״ (תהלים קו לה). ו״בקר״ זמן שהצורות נבדלות ונכרות ומבוקרות,51 ״בקר הפך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״לא יבקר הכהן״ (ויקרא יג לו), ״כבקרת רועה עדרו״ (יחזקאל לד יב). והנה מלת ״יום״ כוללת אלו השנים הזמנים, שתנועה אחת כוללת שניהם. וכמהו ״זכר ונקבה בראם…ויקרא את שמם אדם״ (בראשית ה ב), וכתוב ״ויעש [ה׳ אלהים] לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״ (שם ג כא). והנה התבאר גם במעשה בראשית כי היום מערב עד ערב.