תהילים קיח:כט הלכה: משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ולקט יושר

כֵּיצַד. מוֹלִיךְ וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ הַלּוּלָב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמֵבִיא וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ הַלּוּלָב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְכֵן בַּעֲלִיָּה וִירִידָה. וְהֵיכָן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַהַלֵּל בְּ (תהילים קיח א) (תהילים קיח כט) "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב" תְּחִלָּה וָסוֹף וּבְ(תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִנְטִילַת לוּלָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּלַּיְלָה:

מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו. דרש מ"ו לנענע בהודו שבסוף הלל ב"פ, אע"ג דכתוב רק פ"א בתהלים, מידי דהוה אאנא [כתב¹ כוחות. בספרו]. בחוה"מ קורין בפנחס קורא כהן וביום השני, והלוי וביום השלישי, וישראל וביום הרביעי, רביעי חוזר וקורא ספיקא דיומא וביום השני וביום השלישי. וביום ב' בחול המועד קורא כהן וביום השלישי, ואח"כ ללוי כסדר דלעיל. וכן כל ימי החול רק בהושענא רבא קורא כהן וביום ה', והלוי וביום ו' וישראל וביום ז', רביעי וביום ו' וביום ז'. ובערב הושענא רבא לקח ז' בדי ערבה להושענא, ושיעורם י"ב גודל, או י"ד. ונטל הלולב והושענא ומניח על הסוכה עד למחר שיוצא לב"ה, ואמר כדי שירד עליהם הטל. ובבקר בהושענא רבא קודם שיאיר היום היה נוטל ט' קבין מים שהיו קצת חמין, ואמר למשרתו לשפוך על ראשו. וכן ראיתי שעשה לפעמים לשאר רגלים, ושאר העם הצנועים טובלים בבקר בהושענא רבא. ואמרתי לו מה טבילה זו והא טבול יום בעי הערב שמש? [אם אירע קרי לאחד בלילה מותר לטבול באותו לילה, אבל עדיין אינו טהור עד שיעריב שמשו, כן פרשב"ם בריש מס' תמיד² ג"ז שם סי' צ"ז ומוסב על הא דסליק מיניה. מצאתי]. ואמר מ"מ הוא מתפלל באימה וביראה יותר ממי שאינו טובל, כי עתה יש לו גוף נקי. מצאתי קצת ראיה לדבריו במס' שבת פ' ר"ע³ ד' כ"ו ע"א ד"ה בא וישב לו, ומדברי התוס' יומא ד' ט"ז ע"ב ד"ה מן השלחנות נראה שהמפרש על מס' תמיד הוא ר"י בר ברוך. דאמרי תרווייהו נתנה תורה לטבולי יום. ומסיק הגמרא ראוייה קאמינא [ופרש"י שם דלא כתיב הערב שמש אלא לעניין קדשים וע"ש בתוס'], ש"מ דטבול יום עדיף משאר טמאים לתורה, מסתמא ה"ה לעניין תפלה. כן נ"ל. [מצאתי בתשב"ץ בסי' קכ"ב ובערב יוהכ"פ ובערב ר"ה ובהושענא רבא, וכשהוא בעל ברית [מהר"ם ז"ל] שופך על ראשו ט' קבין ממים חמין, שם רי [רי"ו] ביצים במקום טבילה. כי אותה טבילה אינה באה כי אם בשביל טהרה ולא בשביל חובה]. וזכורני שלקח כלי גדול אפילו אדם גבור כשעמד במקום גבוה על הספסל, א"ה בטורח גדול יכול להגביה הכלי למעלה עם המים, לשפוך על ראשו, ולפעמים היו ב' אנשים. וזכורני פ"א בב"ה של ה"ה מוהר"ר יעקב וויילא זצ"ל בערפורט ביום הכפורים אינו נשאר מנרות של שעוה של הבחורים. ובהושענא רבה ראה שהיה מעט נרות בב"ה, והיה קפיד על הבחורים שלא עשו נרות אחרות להושענא רבא.