שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃
משנה תורה, הלכות קריאת שמע
הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ:
שלחן של ארבע
וצריך אתה לדעת כי ממה שאמרו חכמים ז"ל (חולין פ"ו דף פז) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים, יתבאר מזה שכל ברכה וברכה ממאה ברכות שוה עשרה זהובים. ויש בזה אסמכתא מן הפסוק (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, כלומר כל אחת מכ"ף והן מאה ברכות שוה עשרה זהב, וכן תמצא במקום אחר (בראשית כד) עשרה זהב משקלם וסמיך ליה ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה'. וטעם שכל ברכה וברכה שוה עשרה זהובים לרמוז שיש לכלול עשר ספירות בכל ברכה וברכה. וטעם מאה ברכות בכל יום כנגד עשר ספירות עשר ברכות לכל ספירה וספירה. וזהו שכתוב (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, ויש בסוד זה תשעים ותשעה אותיות ואחד משלים למאה, ומצינו בדוד המלך ע"ה (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על לפי שהיו בדורו מאה בישראל מתים בכל יום ודוד הרגיש בזה עמד ותקן מאה ברכות, לא שהוא תקנם אלא שהוא יסדם לפי ששכחום וחזר דוד ויסדם. וכן כתיב (תהלים קכח) הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. מלת יברך חסר וי"ו ובאורו כמספר כ"י כ"ן יברך מי שהוא ירא את ה', וצריך אדם להזכיר מאה ברכות ולקיימן בכל יום, ובשבת שאי אפשר שאין תפלת שבת אלא שבע ברכות כמו שכתוב (שם קיט) שבע ביום הללתיך ביום הידוע והמיוחד שהוא שבת כבר אמרו חכמים ז"ל ממלינהו באספרמקי ומגדי:
אבודרהם
והטעם שחייבתנו התורה ליחד את השם יתברך בשכבנו ובקומנו להודיענו שהשם יתברך אחד והוא ברא היום והלילה ולהוציא מלבם של כופרים שאומרים שתי רשויות יש. לפיכך יש לנו ליחד השם יתברך בעתים הללו לומר שהשם אחד ולומר לו לך יום אף לך לילה. ותקנו רבותינו ז"ל לברך לפני קריאת שמע ולאחריה. ביום מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. שתים שלפניה ביום הן יוצר אור ובורא חשך ואהבת עולם אהבתנו. ואחת שלאחריה אמת ויציב. שתים שלפניה בלילה מעריב ערבים ואהבת עולם בית ישראל, ושתים שלאחריה אמת ואמונה השכיבנו. וגרסינן בירושלמי בפ"ק דברכות ר' סימו' בשם ר' שמואל בר נחמן שבע ברכות הללו ע"ש והגית בו יומם ולילה שתהא הגיית היום והלילה שוין. ר' יוסה בשם ר' יהושע בן לוי על שם שבע ביום הללתיך וגו'. ר' נחמן בשם ר' מני כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה. והוסיף הראב"ד על זה הטעם לפיכך נתנו את היתרה לערבית מפני שתפלת ערבית רשות ובעינן שיהו שוין. וגרסינן בפרקא קמא דברכות תניא בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פי' בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים בא"י המעריב ערבים. פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. בערבית פתח במעריב ערבי' וסיים ביוצר אור לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החתום.