יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃
סידור רש"י
מאן דקא מסגי באורחא והגיע זמן קרית שמע יעמוד ויקרא עד [על] לבבך, שעד כאן מצות כוונה, מכאן ואילך מצות קריאה, וכדקרי איניש קרית שמע מבעי ליה לאפסוקי בין כל תיבה ותיבה, ובין אחד לברוך, וצריך להאריך באחד, דתניא סיפקוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין [לו] ימיו ושנותיו, אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת ולא בחי"ת, דכל כמה (דלא אמר) [דאמר] אחד בלא דלי"ת (דלא) [לא] משתמע מידי, ומה בצע בהארכתו אבל בדלי"ת יאריך עד שיעור שיעשנו בלבו יחידי בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, אמר רב (אחא) [אשי] ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל אריכת דלי"ת, לא ימהר (בחבריית) [בקריית] החי"ת פן יקרא בחטף ולא פתח ואין זה [כלום], ולא יאריך יותר מדאי אלא עד דמחשב בארבע רוחות הארץ להאמינו בכל הילודים על שם כי ממזרח שמש (עד) [ועד] מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א' י"א) ובארבע רוחות והתהום ליחדו בכולן, על שם ומתחת זרועות עולם (דברים ל"ג כ"ז), ובארבע רוחות הרקיעים, לידע להודיע שאין בכולן אלא רשות אחד, כי היכי דדרשינן התם ה' צבאות שמו (ישעי' מ"ז ד'), אות הוא בצבא שלו, לומר הוא מלך בכולן, דרב ירמיה הוה יתיב קמיה דרב (חזקיה) [חזייה] דהוה מאריך טובא, אמר [ליה] כיון דאמליכתיה, שהארכת שיעור שתחשב בלבבך ה' אחד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדי להמליכו למטה ולמעלה ולארבע רוחות(יה) השמים תו לא צריכת. ארבע רוחות קיימי אלמעלה ואלמטה, ולא מבעי ליה לגמגומי במלה, דתני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שתהא לימודך תם כדי שיתן רווח בין הדבקים, עני רבא בתריה כגון על לבבך, על לבבכם בכל לבבכם בכל לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל תכלת, אתכם מארץ מצרים. אמר ר' מני לא תהא קרית שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תיבות, כמנין אברים שבאדם, ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר הקב"ה אם תשמור את שלי לקרותה כתיקונה, אני אשמור את שלך. אמר ר' שמעון בר תחליפא משל לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה ואחד ביהודה ויש לו כרם בגליל אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, וזה שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו, אמרו זה לזה, עד שאתה (במקומך) [במקומי] שמור את שלי בתחומך, ואני אשמור את שלך בתחומי, כך אמר דוד לפני הקב"ה שומרני כאישון בת עין (תהלים י"ז ח'), השיבו הקב"ה שמור מצותי וחיה (משלי ד' ד'), כך אמר הקב"ה לישראל שמרו מצות קרית שמע שחרית וערבית, ואני אשמור אתכם, ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך (תהלים קכ"א ז'):
אבודרהם
וצריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה כדי שלא יהא כחוזר למעלה חלילה וחס. שנתתה בי טהורה, כי ממקום טהור נגזרה, ואמרינן בפרקא קמא דברכות גבי מרזט"י סימן. מה הב"ה טהור אף נשמה טהורה. אתה בראתה על שם ובורא רוח ועל שם ויברא אלקים את האדם. אתה יצרתה על שם יוצר רוח האדם בקרבו, ועל שם וייצר ה' אלקים את האדם. אתה נפחתה בי שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. ואתה משמרה בקרבי על שם שומר נפשות חסידיו, וכתיב ישמור את נפשך כלומר משמרה שלא תצא עד עת בא דברו. וזהו שאמר ואתה עתיד ליטלה ממני, פירוש ליום המיתה שנא' והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ולהחזירה בי לעתיד לבא. פי' לתחיית המתים שנאמ' ונתתי רוחי בכם וחייתם. וחמשה שמות נקראו לה, רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה, סימן להם רנן חי. ומפרש בב"ר רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר ומי יודע רוח בני האדם העולה היא וגומ'. נפש זה הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. נשמה זו האופה הוא דברייתא אמרינן האופי יתיה טבא. ומפרש בערוך האופי שר"ל דעת. חיה שכל האיברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה שכל האיברים משנים שנים והיא יחידה בגוף הה"ד אם ישים אין לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. וחוזר ואומר מענין ראש הברכה על הודאת הקיצה. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי על דרך לא המתים יהללו יה וגומ', ואנחנו נברך יה וגו'. רבון כל המעשים על שם אני ה' עושה כל אלה ועל שם ראיתי את כל המעשים. אדון כל הנשמות על שם נותן נשמה לעם עליה. והמון העם אינם אומרים אדון כל הנשמות והם טועים כי צריך לאומרו כדי לומר מעין חתימה סמוך לחתימה וגם רב עמרם ורבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו. בא"י המחזיר נשמות כי בבקר מחזיר לנו נשמתינו כמו שאמרנו למעלה. לפגרים מתים על שם פגרים מתים. כי השינה דומה למות וכן כנה הכתוב המות בשינה שנא' כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי וגו' וכן אמרו רבותי' שינה אחת מששים במות.
ספר החינוך
עוד כתב הרמב"ן זכרונו לברכה, שבשעה שנותן האב כסף פדיונו לכהן, שנותן בנו ביד הכהן ואומר לו הכהן איזה חביב עליך יותר, בנך או חמש סלעים הללו? והאב משיב בני חביב עלי. מיד נוטל הכהן הדינרין ומוליכן בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה, חלוף זה, זה מחלל על זה, יצא זה לכהן, ויכנס זה הבן לחיים ולתורה וליראת שמים, יהי רצון, שכשם שנכנס לפדיון כן יכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים, ונאמר אמן. ונתן הכהן את ידיו על ראש הבן ומברכו כפי שיודע לברכו, כגון יי שמרך וגו' (תהלים קכא ה). כי ארך ימים ושנות חיים וגו' (משלי ג ב), יי ישמרך מכל רע ישמר את נפשך וגו' (תהלים שם ז). ומוציאו לכל חפצו. ויתר פרטיה, במסכת בכורות [יו"ד סימן שה].