תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃
קיצור שלחן ערוך
כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִשְֹרָאֵל בְּלִבּוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִּשְׂנָא אֵת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קפ"ט סָעִיף ה'). וְאִם חָטָא אִישׁ כְּנֶגְדּוֹ, לֹא יִשְׂטְמֶנוּ וְיִשְׁתֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים וְלֹא דִבֵּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרַע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֵת אַמְנוֹן, אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר: לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ, וְלָמָּה חָטָאתָ לִי בְּדָבָר זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֵת עֲמִיתֶךָ. וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ, צָרִיךְ לִמְחֹל לוֹ, וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים (שירפא את אבימלך) (רמב"ם פ"ו), בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (סוֹף פֶּרֶק ט"ז) וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת כֵּיצַד. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אָדָם לוֹמַר: אֱהֹב אֵת הַחֲכָמִים, וּשְׂנָא אֵת הַתַּלְמִידִים, אֱהֹב אֵת הַתַּלְמִידִים, וּשְׂנָא אֵת עַמֵּי הָאָרֶץ, אֶלָא אֱהַב אֵת כֻּלָּם וּשְׂנָא אֶת הַאֶפִּיקוֹרְסִים, וְהַמְּסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים וְכֵן הַמָּסוֹרוֹת. וְכֵן דָּוִד אָמַר מְשַׂנְאֶיךָ ה', אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטַט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, הֲלֹא הוּא אוֹמֵר, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה', מַה טַּעַם, כִּי אֲנִי בְּרָאתִיו. וְאִם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ, אַתָּה אוֹהֲבוֹ. וְאִם לָאו אִי אַתָּה אוֹהֲבוֹ.