הלכה על מלכים א 14:9: משנה תורה ופסיקה יהודית

אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִשְׁאל בִּשְׁלוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְלֹא יֵצֵא בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. אֲבָל טוֹעֵם וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף וְקֹדֶם מִנְחָה. אֲבָל אֵינוֹ סוֹעֵד סָמוּךְ לַמִּנְחָה:

לג.
וכי קאי ומצלי מיבעי ליה לכווני כרעיה. דאמר רב יוסי משום ר' אליעזר המתפלל צריך שיכוין רגליו שנ' (יחזקאל א) ורגליהם רגל ישרה. ואסיר למיטעם מידי מקמי צלותא. דא"ר יוסי משום [ר'] אליעזר מאי דכת' (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם קודם (שיתפללו) [שתתפללו] על דמכם. וא"ר יצחק א"ר יוח' משום ר' אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל וקורא ק"ש עליו הכת' אומ' (מלכים א יד) ואותי השלכת אחרי גוך. אל תקרי גוך אלא גיאיך. אמ' הק' אחר שנתגאה זה קיבל עליו עול מלכות שמים: א' רב יהודה לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא כנגד חבירו ולא אחורי רבו. ותניא ר' אלעזר בן חסמא אומ' המתפלל אחורי רבו או כנגד רבו והנותן שלום לרבו והחולק על ישיבתו גורם שתסתלק שכינה מישר':

המכבד יכובד כל המכבד את הקב"ה ואת אשר צוה הקב"ה מכבדו. לא יתכן שתשים ספרים על מטה שישנת עליהם במפת שכבת זרע או אדם מפיח במטה וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחוריך שנא' (מלכים א יד ט) אותי השלכת אחרי גיוך. ולא יתכן כשאדם משמש מטתו ועדיין לחלוחית זרע עליו שיזכיר שום דבר קדושה או תפלה או תורה אלא ישפשף במים עצמו היטב שלא ידבק בו כחרדל. מצאנו ב' טהורות לג' אמירות אמרות ה' אמרות טהורות וטהורים אמרי נועם ללמדך שלא יהא אדם במקום הטנופת ויחשב דבר תורה או יתפלל או ידבר לחבירו שום דבר מן הקב"ה וכן כשיש עליו שכבת זרע יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא: