שלחן של ארבע
עוד תמצא בדברי משה בסוף התורה הבטחה מפורסמת בענין העוה"ב הוא שכתוב (דברים ל״ג:כ״ט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. מפני שהזכיר למעלה היעודים הגופנים באמרו (שם) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, לכך סמך לו מיד אשריך ישראל, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות כי אין זה חלק בעוה"ב זהו אמרו אשריך ישראל, וכמ"ש חז"ל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ואח"כ אמר מי כמוך כלומר מי כמוך בכל העמים שיהיה נושע בה' וזהו תשועת הנפש לעולם הנשמות, וע"כ אמר נושע בה' כלשון הנביא (ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ואמר מגן עזרך. כי אחר שהזכיר גמול הנפש ותשועתה בעולם הנשמות נתן להם מופת ע"ז ואמר שהוא יתב' מגנם ועזרם וחרב גאותם כלומר שיוכלו להתגאות בה זהו שאמר מגן עזרך, ועוד יכלול שקרא למדה"ד של מעלה מגן לפי שדרכו של מגן בשמאל והבטיחנו בה שיהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך מגן שהוא ישעך. וביאר עוד (שם פד) כי שמש ומגן ה' אלהים הוא השם הגדול הוא מדתו של יעקב שנקרא שמש. וכן דרז"ל אמר יעקב מי גלה לו לזה ששמי שמש וקרא מדה"ד של מעלה מגן וז"ש שמש ומגן ה' אלהים זה הוא שהזכיר מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגבורת העצום על כל אויביהם הנה כל זה מופת שהם דבקים ונושעים בה' בעולם הנשמות, אם כן אין סיפור יעודי הנפש שבתורה אלא הבנה ומופת, ותן לבך לדברי משה איך רצה ביום מותו לחתום דבריו בעולם העליון והבן זה:
שלחן של ארבע
וצריך שתדע כי בסעודה השכלית שהיא לנפש לבדה המתוקנת לצדיקים בעולם הנשמות או בחיי העולם הבא, אין כל הצדיקים שוים בה אבל היא מדרגה זו למעלה מזו. וכן דרשו בספרי על שובע שמחות פניהם של צדיקים דומין לעתיד לבא לחמה ולבנה לרקיע ולככבים לברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש. וכן אמרו עוד בסדר אליהו זוטא שבע חופות יש לצדיקים בגן עדן שנאמר (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה וגו'. והענין הזה הבטיחו הקב"ה לא"א בברית בין הבתרים כשאמר לו וספור הככבים ואמר לו כה יהיה זרעך, כלומר כשם שהככבים מדרגות, יש כוכב שאורו גדול מחברו ויש למטה ממנו ויש למעלה ממנו. כן עתידין להיות זרעך מדרגות באור התורה והחכמה זה גדול מזה וזה למעלה מזה. וכן באור העולם הבא מדרגתו של צדיק זה למעלה ממדרגתו של זה, יש מהם זוכים לאספקלריא שאינה מאירה ויש מהם זוכין לאספקלריא המאירה, ויש דעיילי בבר כלומר ברשות ויש דעיילי בלא בר, וכן דרשו בסוכה (דף מה) תמני סרי אלפי דרא הוו קמי קודשא בריך הוא דכתיב (יחזקאל מ״ח:ל״ה) סביב שמונה עשר אלף ופי' רש"י י"ח אלף צדיקים מקיפים את השכינה, פי' לפירושו מקיפים לד' רוחות העולם ואם כן יש לכל רוח ורוח ארבעת אלפים וחמש מאות צדיקים וזהו סביב י"ח אלף.
ערוך השולחן
ופירוש "חופה" הוא מלשון "חֹופֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם" (דברים לג יב) והוא לשון כיסוי והבדל מאחרים, ובאגדה אמרו חז"ל [ב"ב ע"ה] עתיד הקב"ה לעשות ז' חופות לכל צדיק וצדיק, כלומר חיפוים של כבוד להבדילם מאחרים כמש"כ "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד ה), ונקבע הדבר הזה לעשות חופת כבוד ולברך עליהם שבע ברכות ובזה היא נשואה גמורה, והביאה לא תעכב והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, אך א"צ עידי יחוד ועשרה אנשים לברכות נשואין ושתיכף יבעול, ומכוער הדבר. וכל מין חופה שנהגו לעשות זהו קניין הנשואים כיון שכוונתם לנשואין ומובדלים מאחרים, שעומדים שניהם במקום אחד לשם נשואין כגון שהוא מכניסה לביתו ומתייחד עמה כמ"ש הרמב"ם, ויראה לי דגם כוונת הרמב"ם אינו ליחוד גמור שיהיו שניהם לבדם בחדר אחד אלא שיתייחדו להיות ביחד כאיש ואשתו ועומדים זה אצל זו ומברכים להם ז' ברכות, ולכן הדיעה שכתבנו בסעי' ו' דחופה אינו יחוד אלא ההבאה לביתו לשם נשואין, גם היא סוברת בעצם כהרמב"ם, דפשיטא דגם דיעה זו מודה שאם יביאנה לביתו והוא אינו אצלה דאין זה כלום ופשיטא שמוכרח להיות אתה ביחד ולברך להם ז' ברכות, אלא דדיעה זו לפמ"ש כל הפוסקים בדעת הרמב"ם שסובר דצריך יחוד גמור בחדר אחד ושלא יהיה אחר אצלם, לזה סוברת שחולקת עליו, אבל לדברינו בדעת הרמב"ם דא ודא אחת היא.