משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וְנֶאֱמַר (דברים יח יד) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן" וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים יח יג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ":
ספר חסידים
כי לא נחש ביעקב כו' (במדבר כג כג) צונו צורנו לא תנחשו (ויקרא יט כו) ובעוונותינו שרבו כיום הזה מנחשים בישראל בודקים בעונות אומרים במוצאי שבת שלא לאכול בצים או שלא לקחת אש שתי פעמים כשיש חולה בבית או יולדת תוך תשעה ימים וכמה דברים שאין הפה יכול לדברם ועוברים על מצות מלכנו ועוד יש ניחוש ורב הוא ונוהכג ביד בני אדם רואין אש גוחלת בוערת מעומד אומרים יהיה לנו אורח אם תכבהו במים האורח יפול במים ואין לך ניחוש גדול מזה ואמת ויציב הדבר כמה בני אדם ניסוהו אך הוא השטן המתעה אותם כשרואה השטן שזה מנחש ואומר יפול האורח במים אז אומר השטן אלך ואפיל האורח במים להטעות זה להיות לסי' זה בידו לנחש לעולם ואוי להם לעושים כך כי עוברים על כמה לאוין. לא תנחשו ולא ימצא בך מנחש ובחקותיהם לא תלכו ועוד שעושים עדות התורה שקר כי לא נחש ביעקב ואותם הנודרים כשיש מיחוש ראש שלא יאכלו עוד מראש של בהמה או כשהם חולים מבני מעים אינם אוכלים בני מעים הרי זה מדרכי האמורי אלא בטח בהקב"ה והוא רפאך ואין לנו ניחוש לסי' אלא במה שאמרו חכמים כענין שאמרו בר"ה יאכלו ראש איל ע"ש נהיה לראש וכו' ומיני מתיקה ע"ש שנה מתוקה וכו' וכן ירבי תרנגולא וכו' וכן ידלק נר בבית דלא נשיב זיק' וכו' ואותן בני אדם שיש להם לעשות מצוה כגון להתחיל ללמד תינוקת. או להכניס במצוה אחת ואומר נמתין עד ר"ח אע"פ שאין זה נחש אין דרך הטובה כי מי יודע אם יחיה אם ימות בתוך החודש נמחא מת ולא קיים המצוה כללו של דבר מיד כשתבא המצוה לידך עשה אותה ולא תדחה אותה וכן דרשו חכמים ושמרתם את המצות א"ת המצות אלאל המצוות באת מצוה אל תניחנה להחמיץ אלא עשה אותה מיד ואם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מע"ה כאלו עשאה שנאמר (מלאכי ג טז) ולחושבי שמו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה:
ספר החינוך
משרשי המצוה. לפי שענינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר. ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם יתברך ומתורתו הקדושה ולבוא מתוכם לכפירה גמורה שיחשב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת, על כן כי חפץ השם יתברך בטובתנו צונו להסיר מלבנו מחשבה זו ולקבע בלבבנו, כי כל הרעות והטובות מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים אינם מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב (במדבר כג כג), כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. פרטי המצוה בפרק שביעי משבת [בפ''ו מסנהדרין] ובתוספתא דשבת (פ''ח).