הלכה על ויקרא 23:3: משנה תורה ופסיקה יהודית

שידע מתי רגע המולד. ולא ישליך ללילה שתים עשרה שעות, רק יחל לספור מתחלת הלילה עד רגע המולד כך וכך שעות.¹⁸ ״תכתוב השעות שהם פחותות מכ״ד ותאמר כך וכך שעות [שוות] עברו מתחלת הלילה, ולא תחסר י״ב ללילה״ (העיבור, שער א, דף א עמ׳ א). עוד כתב שם: ״יתעו האומרים שהמולד יהיה בכך שעות מהיום, כי יוציא אל הלילה י״ב שעות. והאמת שיאמר שהמולד יהיה רחוק כך וכך שעות ישרות מתחלת הלילה״ (סוד העיבור, דף ט עמ׳ א). וידע מקום המחברות בחלק מעלת המזל, ויראה אם מהלך השמש בארוכה או בקצרה, וכמה מהלך הלבנה, ויוסיף או יגרע עד שידע רגע מולד האמת על ירושלים. ויראה כמה מרחק זה המולד מתחלת הלילה שעות וחלקי שעות. ויוסיף עליהן שעות מרחק אורך מקומו אם הוא מערבי לירושלים, או יחסר אם הוא מזרחי. וידע כמה מהלך השמש בשעות המרחק במהלך יומו, ויוסיפהו על מקום השמש ברגע מולד האמת. וככה יעשה במקום מולד הלבנה כפי מהלכה. ואחר כך יכנס בלוח מעלות המזלות בארצו, ויקח המעלות שימצא לנכח מקום השמש. גם יעשה ככה במעלות נכח הלבנה, ויחסור המעט מהרב. אז ימצא קשת היתרון. וידע מקום ראש התלי וזנבו¹⁹ ״התלי שלהם [של כוכבי הלכת] הוא מקום מחברת הגלגל הכוכב הדומה לגלגל המזלות עם גלגלו הנוטה, והנה ראש התלי תחלת השמאל והזנב תחלת הימין״ (ראשית חכמה, שער א, עמ׳ 8) ברמב״ם מבואר יותר: ״העגולה שסובב בה הירח תמיד, היא נוטה מעל העגולה שסובבת בה השמש תמיד, חציה נוטה לצפון וחציה נוטה לדרום. ושתי נקודות יש בה זו כנגד זו, שבהן פוגעות שתי העגולות זו בזו. לפיכך כשיהיה הירח באחת משתיהן, נמצא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשוה. ואם יצא הירח מאחת משתי הנקודות, נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה. הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ׳ראש׳, והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת ׳זנב׳. ומהלך שוה יש לזה הראש שאין בו לא תוספת ולא גרעון, והוא הולך במזלות אחורנית, מטלה לדגים, ומדגים לדלי, וכן הוא סובב תמיד״ (משנה תורה, הלכות קידוש החודש, פרק טז הלכה א). לדעת מרחב הלבנה, לתקן זאת הקשת.²⁰ ״צורך גדול יש לנו לדעת רוחב הלבנה, והטעם רחב מקומה ממקום גלגל המזלות. כי אם היה רחבה צפונית, תראה הלבנה וקשת המעלות פחותה מאשר הזכרתי (י״ב מעלות). ואם היה רחבה דרומית, לא תראה הלבנה, אף על פי שקשת המעלות תהיה ט״ו מעלות״ (העיבור, סוד העיבור, דף יא עמ׳ א). ואחר כך יתקן אותה כפי תקון השתנות המראה באורך גם ברוחב.²¹ ״תשתנה קשת המראה בכל מקום כפי רוחב הארץ, וכפי מרחב הלבנה מקו המזלות, על חלוף המראה באורך וברוחב וגבהו ושפלתו ואוירו״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ עב-עג). כמו כן כתב ביסוד מורא: ״קשת המראה כפי מרחב הארץ וכפי נטות גלגל הלבנה לימין מן קו המזלות או לשמאלו״ (שער א פיסקה ג, עמ׳ 71). אז תהיה לו קשת המראה באמת.²² ״לעולם לא תראה הלבנה (עם) [עד?] שיהיה בינה לשמש קרוב מי״ב מעלות, וזהו מהלך יתרון הלבנה על השמש ביום ובלילה״ (העיבור, סוד העיבור, דף יא עמ׳ א). קשת זה נקרא ״קשת המראה״: ״אם יהיו ביניהם שנים עשר מעלות, תראה הלבנה. ואם יהיו ביניהם פחות מי״ב מעלות, לא תראה הלבנה כלל. בזה הקשת יקרא ׳קשת המראה׳״ (כלי נחושת, שער כה, עמ׳ כד-כה). אז ידע מתי תראה הלבנה בכל מקום איזה חדש שירצה. והיודע אלה הדברים יוכל להבין סוד ״נולד קודם חצות״ (ראש השנה כ ב).²³ לשון התלמוד: ״אמר אבא אבוה דרבי שמלאי מחשבין את תולדתו, נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה, לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה״. מאמר זה קשה בפירושו, כמו שכתב ראב״ע: ״לולי שלא אאריך הייתי מפרש סוד העיבור, וסוד ההלכה החמורה שהוא ׳נולד קודם חצות׳״ (פירוש ויקרא כג ג, עמ׳ פב). כמו כן כתב ביסוד מורא: ״גם יש בתלמוד דברים לא ידעו פירושם, כמו במסכת ראש השנה ׳פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה׳ (כה א), וביאור ׳נולד קודם חצות׳ (שם כ ב), ו׳לדידן׳ ו׳לדידהו׳ (שם)״ (שער א פיסקה ד, עמ׳ 75). בספר העיבור הסביר ראב״ע את המאמר ״נולד קודם חצות״: ״עתה אפרש לך סוד ׳נולד קודם חצות׳. אין ספק כי שנים ימים שלמים או קרובים משלמים תסתתר הלבנה. על כן אמרו מפרשים כי ׳כ״ד שעי מכסי סיהרא׳ (ראש השנה כ ב). הם שעות גדולות (כל שעה גדולה מכילה שתי שעות רגילות) כשעות רבי אליעזר. ויתכן להיות פירושו י״ב גדולות קודם המולד וי״ב אחר המולד, והעד, ׳צריך שיהיה לילה ויום מן החדש׳ (שם). כי אין יכלת באדם שיראה הלבנה קודם המולד עד שיהיה מרחק ידוע בינה ובין השמש. כי המעלות כפי רחב המדינה ורחב הלבנה לצפון או לדרום והשתנות המראה…והנה ידענו כי במולד תשרי…ובעבור כי המעלות הישרות הן י׳, תראה הלבנה בשקוע החמה. על כן אם היה המולד לאחר חצות לא תראה כלל… והנה פירוש ההלכה על דבר שהוא מתוקן להראות, והנה ׳נולד קודם חצות׳ על ירושלים״ (דף יא עמ׳ א-ב).

והנה איננו נכון להיות ראשית החדש מהמולד במהלך האמצעי או ממולד האמת, כי לא ידע זה כל אדם. על כן ראשית החדש הוא בהתחדש אור הלבנה למראה העין.²⁴ אלה שלוש מולדות הזכירן ראב״ע בהקדמתו לפירוש התורה (הדרך השנית, עמ׳ ד): ״אם נסמוך על דעת התחברות המאורות, גם הנה שלוש מחברות, מחברת בגלגליהם תיכונה, ומחברת כנגד העליון באמונה, ומחברת שנוי מחזה״. ביסוד מורא כתב: ״הכלל, כל המצוות צריכות פירוש מדברי הקבלה. ואף כי המועדים, אם הם תלויים במולד הלבנה או המתוקן, או על פי המרחק שהלבנה נכונה להראות, או על פי מראה העין״ (שער א פיסקה ג, עמ׳ 67-70). דעת רס״ג (ראה אוצר הגאונים, מסכת ראש השנה, עמ׳ 35; ראב״ח, ספר העיבור, עמ׳ 59-62) שעיקר קביעת החודש היא על פי חשבון ולא על פי ראיה. אבל ראב״ע חלק עליו: ״אין בכל המקרא ראיה איך היו ישראל קובעים החדשים והמועדים. ומה שאמר הגאון כי על חשבון העבור היו נסמכים איננו אמת, כי במשנה גם בתלמוד ראיות שהיה פסח בבד״ו״ (פירוש ויקרא כג ג, עמ׳ עט). גם רמב״ם תמה על דברי רס״ג, וסיים: ״מה שראוי שאתה תאמין שעיקר דתנו בנוי על הראייה״ (פירוש המשנה, ראש השנה פרק ב הלכה ו). בספר העיבור לא הכריע ראב״ע אם עיקר קביעת החודש כפי ראית הלבנה או כפי החשבון: ״אם אמרנו כי עיקר הקביעות הוא על ראיה הלבנה…ואם אמרנו כי הקביעות הוא על המולד…״ (שער ב, דף ד עמ׳ ב). וככה כתוב במשנה (כגון בראש השנה פרק א הלכה ז). והנה כאשר הוא החדש הראשון ידוע לעיני כל משכיל וסכל בהמצא אביב השעורים, ככה ראש החדש למראה כל אדם.

אַרְבָעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשַׁבָּת. שְׁנַיִם מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁנַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהֵן מְפֹרָשִׁין עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כ ז) "זָכוֹר" וְ (דברים ה יא) "שָׁמוֹר". וְשֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים כָּבוֹד וָעֹנֶג שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג וְלִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד":