לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קָֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות
אֲבָל הַתּוֹדָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בְּיוֹם הַזְּבִיחָה עִם הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ז טו) "בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְכֵן אֵיל נָזִיר וְהַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין חֵלֶק הַכֹּהֲנִים בֵּין חֵלֶק הַבְּעָלִים וְהוּא הַדִּין לְחַטָּאת וּלְאָשָׁם וּלְשַׁלְמֵי צִבּוּר וְלִשְׁיָרֵי מְנָחוֹת שֶׁהַכּל נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַשְׁמָע חוּץ מִן הַשְּׁלָמִים שֶׁפֵּרֵשׁ בָּהֶן הַכָּתוּב וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר הַדּוֹמִים לָהֶם:
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות
כָּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַצָּה. וְכֵן שְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת שֶׁאוֹכְלִין הַכֹּהֲנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין לְאָכְלָן בְּכָל מַאֲכָל וּבִדְבַשׁ אֵין אוֹכְלִין אוֹתָן חָמֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו י) "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם". אֲפִלּוּ חֶלְקָם לֹא יַחְמִיצוּ. וְאִם הֶחְמִיץ שְׁיָרֶיהָ לוֹקֶה. וְהַמְחַמֵּץ אַחַר הַמְחַמֵּץ חַיָּב. וְלוֹקִין עַל כָּל עֲשִׂיָּה וַעֲשִׂיָּה שֶׁבָּהּ:
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות
כֵּיצַד. לָשָׁהּ חָמֵץ אוֹ עֲרָכָהּ חָמֵץ אוֹ קְטָפָהּ חָמֵץ אוֹ אֲפָאָהּ חָמֵץ לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יא) "לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ" וְנֶאֱמַר (ויקרא ו י) "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ" לְחַיֵּב עַל כָּל מַעֲשֶׂה יְחִידִי שֶׁבָּהּ. עָשָׂה חָמֵץ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף לוֹקֶה עַל כָּל מַעֲשֶׂה מֵהֶן: