וַיֹּ֙אמֶר֙ יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא אָמֵ֕ן כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֑ה יָקֵ֤ם יְהוָה֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר נִבֵּ֗אתָ לְהָשִׁ֞יב כְּלֵ֤י בֵית־יְהוָה֙ וְכָל־הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
שולחן ערוך, חושן משפט
אע"פ שב"ד של שלשה ב"ד שלם הוא כל זמן שהם רבים הרי זה משובח ומוטב שיחתוך הדין בי"א מבעשרה וצריך שיהיו כל היושבים בב"ד ת"ח וראוים ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי יושב שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל ב"ד מי שאינו מומחה ולא קבלוהו עליו בעלי דינים אע"פ שנטל רשות מראש הגולה אין דינו דין אפי' לא טעה וכל א' מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב"ד: הגה רשות שנותן המלך עכו"ם בזמן הזה אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל ע"פ כתב המלך יכול לדין (טור) וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך (ריב"ש סי' רע"א) או השר הממונה בעירו דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה ומ"מ מי שעושה זה בלא רשות הקהל מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין (תשובת רשב"א סי' תרל"ז):
ספר האורה
[ט] וששאלתם מאחר ששנינו העונה אמן לאחר ברכה שאין בה הזכרת השם זה אמן יתומה, מהו לענות אמן על הרחמן דברכת המזון, ועל אמנים שבקדיש. ואני שמעתי מבית מדרשו של רבנא יעקב [בר יקר] אמן יתומה זה העונה אמן שלא שמע שום ברכה אלא ששמע מאחרים שעונין. וכן הוא מפורש בהלכות גדולות. וכן עיקר שלא לחנם תקנו רבותינו שבבבל דאמרינן אמן דיתגדל. ועוד מצינו בירמיה הנביא שאמר אמן אחר בקשה. שנאמר אמן כן יעשה ה' [ירמיה כ"ח ו'] ואמר ר' אסי בר חנינא אמן יש בו אמנת דברים, כלומר שמבקש מאת הקדוש ברוך הוא שיתקיימו הדברים, וכשם שאמר ירמיה אמן אחר דברי ריצוי, אף אנו נאמר אמן אחר דברי תחינה, כגון הרחמן שאומר בברכת המזון. ויהא שלמא שביתגדל שלמה בר יצחק: