הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא [ל֖וֹ] הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃
בן איש חי
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל איך התשובה מקרעת גזר דין אפילו אם נחתם לרעה על האדם ותרצו שהאדם ברשעו בעת שנחתם עליו גז"ד לרעה היה תחת ממשלת היצה"ר דהגוף נקרא עיר קטנה וכשחטא נקרא על שם היצה"ר וא"כ הגזרה נכתבה ונחתמה על עיר היצה"ר וכששב בתשובה פנים חדשות באו לכאן שנקרא אז עיר היצה"ט ואין זו העיר שנגזרה עליה הגזרה וה"ז דומה לאומר קונם שאינו נכנס לבית ראובן אם מכרו לשמעון מותר להכנס בו דפנים חדשות באו לכאן שנקרא עתה בית ראובן עכ"ד וידוע דין זה דקונם הנז' נלמד מענין עמון ומואב דטהרו בסיחון דהשי"ת גזר אל תצר את מואב וכו' ולכן חשבון שהיתה עיר מואב אסורה לישראל מה עשה הקב"ה בא סיחון ולקחה ממואב ובאו ישראל ולקחו אותה מסיחון ולכן הקדים הכתוב ואמר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון והיינו להודעינו ענין ההיתר איך נעשה לישראל וכן הוא דין הקונם הנז' שהוא אמר קונם לבית ראובן ועתה שנעשה בית שמעון הותר דפנים חדשות באו כאן ובזה פרשתי בס"ד הכתוב בישעיה הרבית הגוי לא הגדלת השמחה כתיב לו בוא"ו וקרינן לא באל"ף ודרשינן לתרווייהו כחדא דאמרינן לא לו הגדלת השמחה כלומר הרבית הגוי זה סיחון שנלחם עם מלך מואב הראשון ולקח את ארצו מידו אך לא לו הגדלת השמחה אלא לנו כי הנצוח שהיה לסיחון בזה היה בעבורינו כדי שיהיה לנו היתר לרשת את ארץ מואב ועל כן שמחת הנצוח היא לנו דסוף דבר אנחנו ירשנו את חשבון שהיתה תחלה למואב ובזה יובן ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו כלומר כיון שנשבה זה אצל זה אז הותר: