וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃
בן איש חי
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר י"ל כיון דאמר ויגר בגרר למה הוצרך לומר וישב בין קדש ובין שור וכי בא הכתוב להדיענו שגרר היא בין קדש ובין שור דמה צורך לנו בזה ונ"ל בס"ד דידוע שאברהם אע"ה הוא הראשון אשר חידש האמונה בעולם דכתיב והאמין בה' והאמונה היתה קשורה ודבוקה בו בכל מקום ועליה היה נסמך ובה היה מתחזק ומתאמץ ולא היה זז ממנה רגע אחד וכמ"ש על המשיח והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו ונרמזה האמונה בהפרש שיש בין מספר קדש ובין מספר שור כי ההפרש שיש ביניהם הוא ק"ב כמנין אמונה וז"ש ויסע משם אברהם ארצה הנגב אך לא היה סומך על כוחו וממונו וחכמתו אלא וישב בין קדש ובין שור כלומר באמונה שהיא רמוזה בין מספר קדש ובין מספר שור ואמר ויגר בגרר רמז לפי דרכו ויגר לשון אגרי בך גירי שהוא ר"ל חיצים כי הצדיק בכל מקום שיושב זורק חיצים בקליפה של אותו המקום להוציא ממנה נ"ק והחיצים מד"ת ותפלה שגירה שם גיריו להוציא בלעם מפיהם: