עַל־כֵּ֥ן בָּאֻרִ֖ים כַּבְּד֣וּ יְהוָ֑ה בְּאִיֵּ֣י הַיָּ֔ם שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
אבודרהם
ליל תשעה באב חולצין מנעליה' כאבלים והולכים לבית הכנסית. ואין מדליקין נרות רק נר א' לומר לאורו איכה. וכשיגיע לנפלה עטרת ראשנו מכבה אותו. ומתפללין ערבית כשאר הימים ואומ' עננו. ואומ' ש"צ קדיש תתקבל ואחר כך קורין איכה ואומ' קינות ואחר כך ובא לציון וכל סדר קדושה. ולא יאמ' ואני זאת בריתי אותם שנרא' כמקיים ברית על הקינות ועוד מפני שכתוב בו לא ימושו מפיך ובט' באב אסור לקרות בתורה משום שנאמ' פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכן בבית האבל נהגו שלא לאמרו מפני שגם כן האבל אסור לקרות בתורה. ואו' קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא והולכין לבתיהם. ואן נותנין שלום זה לזה אלא כאבלים ונזופי'. והטעם שאין מדליקין נרות בבית הכנסת כדאית' באיכה רבתי שאמ' הב"ה למלאכי השרת בשעת חרבן הבית מלך בשר ודם כשהוא אבל מה דרכו לעשות אמרו לו מכבה את הפנסין אמ' להם אף אני אעשה כן שנאמ' שמש וירח קדרו. ופי' פנסין כלים שנותנין בהם הנרות מפני הרוח שלא יכבו שקורי' להם עששיות וכן תרגו' באורים כבדו ה' בפנסיא.
מטה אפרים
ביום שלפני ערב יום כיפור משכימין קצת יותר משאר הימים, לפי שאומרים אז סליחות של י"ג מידות "אזכרה אלהים" כו' שחיבר ר' אמתי כמו שכתב בספר חסידים, ואומרים אותה בבכי ובכוונה רצויה ביותר. ואותן נרות של שעוה שעושין להדליק בבית הכנסת ביום הכיפורים, נוהגים הנשים לעשות אותם ביום הזה. ואם חל ערב יום הכיפורים ביום א' אין לעשות הנרות בערב שבת מפני כבוד שבת, אלא יש להקדים עשייתן ליום ה'. ויש לעשות נרות יפים, כמו שכתוב: "באורים כבדו את ה'" (ישעיהו כד טו), ולחזור אחר שעוה יפה ופתילות יפים, ומי שאפשר לו יעשה משעוה לבנה, שהוא נאה ומהודר ודולק יפה. והקונה חוטי פתילות מנשים שאננות שאומרים שהקיפו בהם הבית עולם יצא שכרם בהפסדם, אחרי שדרכם ליקח חוטים גרועים ומוקצים שבפשתים או קנבוס, ואינו דולק כראוי וברצותו מסכסך. ואם רצונו לקחת כל שישנו בהקפה, יכין ליקח חוטים יפים וטובים לפתילה. ונוהגין להתחנן בעת שעושין הנרות, ואין לבטל המנהג או להלעיג עליו על זה, כי מנהג ישראל תורה היא, ויסודתו בהררי קודש:
ערוך השולחן
וכיון שראינו שהתורה הקפידה לכבד את היום הקדוש במה שנוכל, וכתיב "באורים כבדו את ד'…" (ישעיה כד), והתרגום מפרש: "בפנסיא", כלומר: באורות של פנסים, וכן המנהג לכבד את המלך באורים גדולים – ולכן נהגו כל ישראל להרבות בנרות לכבוד יום הקדוש הזה, גם בבתי כנסיות וגם בביתו בכל החדרים. ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות האפילים, ועל גבי החולים, כדי שיהיה האור רב ומצוי בכל מקום, ואף שאין ההילוך מצוי שם כל כך ביום הכיפורים.