וְהִכְרַתִּ֥י שׁוֹפֵ֖ט מִקִּרְבָּ֑הּ וְכָל־שָׂרֶ֛יהָ אֶהֱר֥וֹג עִמּ֖וֹ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (פ)
ספר התרומה
הכותב תפילין יעתיק ממקום מדוייק מחסרות ויתירות בכל היכולת כי אפי' קוצו של יוד מעכב כדאיתא פ' הקומץ ומתוך תלמוד שלנו יש ללמוד דלטוטפות אין בכל השלשה וי"ו אחר הפ"א כמו שפירשתי בריש סדר התפילין הזה. ומזוזות יש ללמוד שיש וי"ו באחרונה לפני התי"ו זות מלא מדאמר פ' הקומץ (ל"ד ע"א) מזוזות שומע אני שתים כשכתוב מזוזות בפר' שנייה הוי רבוי אחר רבוי ולא בא אלא למעט ד"ר ישמעאל אלמא מזוזות משמע שתים א"כ יש וי"ו לפני תי"ו ולכך משמע לשון רבי' דמדקרי' לשון רבים לא קאמר דהא ריש סנהדרין אי' ליה לר' ישמעאל יש אם למסור' גבי לטוטפות וכל פטר חמור חסר וי"ו במסורת ובחלומות דבר הדיא פ' הרואה (נ"ו ע"א) א"ל רבא וי"ו דפטר חמור גהייט מתפילך בדקיה ואשכחי' דגהייט ופירש רש"י שכתבו הסופר מלא ונמחק הוי"ו גהייט פירושו מחוק. ובהלכות גדולות דרב יהודאי כתוב גבי גט אי אית ביה גחטא או מחקא היינו נמי מענין מחק או העברת קולמוס על התיבה. ויהרוג יש ספרים שהוא מלא בוי"ו אחר הרי"ש אבל נראה שהוא חסר מדאמרי' בהקומץ ההוא דאפסיקא ליה וי"ו דויהרוג בניקבה זהו שבתחילת התיבה. אתא לקמיה דרבי זירא אמר ליה אייתי לי ינוקא דלא חכים ולא טפש אי הוא קרי ויהרוג שפיר ואי לא ויהרג הוא ופסול. ואי כתוב מלא אם כן היה לו לומר ואי לא פסול ולא יותר. ולמה הזכיר ויהרג הוא כיון שאין זה תיבה. וכן מוכח נמי במסורת הספרים ארבע מלאין בלשון הריגה. וכל שריה אהרוג בעמוס. עת להרוג. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג והרוג בשונאיהם וזה ויהרג לא קחשיב שמע מינה חסר הוא.